1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד תמיר סולומון

ב"כ המשיב 2 עו"ד יניב בן הרוש

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר שני, כאשר מהראשון שוחרר על תנאי על ידי נציב שב"ס למשך 9 חודשים בגין התחזות לאחר, זיוף מסמך, עבירות סמים, איומים, הפרעה לשוטר ועבירות נוספות נושא ת"פ 43013-01-12 בית משפט השלום בפתח תקווה, והוא מלין על החלטת המשיבה 1 מיום 20.10.14 שלא לשחרר אותו על תנאי בתוכנית עבודה שהציג בפני הוועדה ובפנינו.

ב"כ העותר טוען בעתירה ובפנינו כי שגתה הוועדה כאשר הסתמכה בהחלטתה רק על תיק תלוי ועומד נגד העותר ולא זקפה לזכותו את חזקת החפות שעומדת לו, שכן ההליכים בתיק זה טרם החלו. כמו כן טוען ב"כ העותר, כי הוועדה לא התחשבה בתפקודו התקין, ללא רבב, במהלך מאסרו, וכי תיקיו הקודמים נדונו על עבירות שבוצעו זמן רב בעבר וטרם שוקם ועבר הליך גמילה מסמים.

בפתח הדיון בפנינו הודיע ב"כ העותר, כי הפיצוי, שחלק ממנו שולם עובר לדיון בוועדה, שולם מאז במלואו.

2

המשיב 2 מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר וטוען, כי לחובת העותר מאסר קודם משנת 2008 בעבירות תעבורה, החזקת סכין והפרת הוראה חוקית, ממנו שוחרר על תנאי על ידי נציב שב"ס, ולחובתו תיק תלוי ועומד בגין עבירות הגרלות והימורים אסורים מחודש אפריל 2014.

כמו כן טוען ב"כ המשיב 2, כי בפני הוועדה הציג העותר רק אישור על תשלום חלק מן הפיצוי, ותסקיר שירות המבחן, כמו גם דו"ח העו"ס, הוא תסקיר שלילי.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי אכן זקפה לחובתו את התיק הפלילי שתלוי ועומד נגדו בגין עבירות הימורים, אך לא התייחסה לתיק הנ"ל שעומד בפני עצמו, אלא כהוכחה לכך שהעותר לא למד לקח ולא שינה את אורחות חייו.

אך הנימוק הנ"ל לא שימש נימוק יחיד להחלטת הוועדה נושא העתירה, כפי שגם התשלום החלקי בלבד של הפיצוי לא שימש נימוק יחיד להחלטתה, שכן הנימוק המכריע בענייננו, הוא הנימוק המופיע בסוף עמ' 2 להחלטת הוועדה, דהיינו שהעותר לא עבר תוכנית שיקום בכלא, ולא הציג תוכנית לאחר שחרורו ממאסר.

ב"כ העותר טוען בעניין זה כי העותר נגמל משימוש בסמים בעבר, ואין להאמין לדיווח העו"ס, לפיו העותר לא הביע נזקקות להשתתף בהליך טיפולי לגמילה מהתמכרויות

איננו מקבלים טיעון זה, שכן מחוות הדעת הסוציאלית מיום 2.9.14 שהייתה בפני הוועדה וצורפה לתגובת המשיב 2 עולה, אמנם, שהעותר שוהה באגף מתקדם, מתפקד באופן תקין וללא עבירות משמעת, אך הוא בעל רקע התמכרותי, שביצע את עבירותיו ביודעין, דבר שמעיד על סדקים בערכיו הנורמטיביים ועל ספקות בשל היותו שומר חוק. העו"ס לא התעלמה מתפיסתו של העותר לפיה עשה שינוי רב בחייו, אך התרשמה כי קיים בסיס ראשוני בלבד של לקיחת אחריות העותר על מעשיו ונדרש ליווי של גורם חיצוני בשחרורו ממאסר.

כך כתבה גם העו"ס שהעותר טרם שולב בסבב חופשות, עד לשילובו בקבוצה טיפולית לשינוי דפוסים הצפויה להיפתח בקרוב, שבה טרם השתתף העותר.

3

לאמור לעיל מתווספת העובדה, עליה אין מחלוקת, שהעותר לא הציג בפני הוועדה ובפנינו תוכנית שיקומית הכוללת, למצער, שיחות פרטניות או שיחות קבוצתיות על מנת לגמול את העותר מהתמכרויותיו, ואין די בתוכנית העבודה שהציג כדי לאיין את מסוכנותו ולהוכיח סיכויי שיקום לאחר שחרורו המוקדם.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.