1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד דוד יפתח

ב"כ המשיב 2 עו"ד יעלה הראל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה מאסר ראשון למשך 4 שנים בגין עבירות סחיטה בכוח ובאיומים וכליאת שווא ובגין גניבה ופריצה לרכב נושא ת"פ 36136-02-11 (בימ"ש מחוזי מרכז) ות"פ 9868-08-12 (בימ"ש שלום בת"א) והוא מלין כלפי החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 12.12.13 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי ולו בתנאי תוכנית מעובה של רש"א שהוצגה בפניה.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי למרות שעל פי דו"ח גורמי הטיפול הוא ביצע את כל הנדרש ממנו מבחינה טיפולית ולמרות שהוא יוצא לחופשות חרף מידעים ישנים שקיימים לגביו.

לטענת ב"כ העותר, הוועדה טעתה כאשר הסתמכה על המידעים החסויים כנימוק יחיד לבקשת העותר לשחרור על תנאי.

ב"כ המשיב טוענת בכתב התשובה כי לחובת העותר מידע מודיעיני עדכני מהעת האחרונה שמעיד על כך ששיחרורו המוקדם יסכן את בטחון הציבור וגם אם מדובר במידעים שאינם חדשים, הרי מדובר במידעים שאין להם תפוגה והם מעלים חשש לשלום העותר ואחרים באם ישוחרר על תנאי.

בכתב התגובה טוענת ב"כ המשיב 2 כי העותר לא שילם את הפיצוי שנפסק לחובתו אך איננו דנים בטענה זו שכן היא לא עלתה בפני ועדת השחרורים שהחלטתה היא נושא העתירה.

2

לצורך ההחלטה בעתירה, מן הראוי לעיין גם בהחלטת ועדת השחרורים מיום 8.8.13 כפי שצורפה לנספח ג' לעתירה שבה החליטה הוועדה לדחות את הדיון בעוד 6 חודשים על מנת לתת לעותר הזדמנות לפנות אליה פעם נוספת, תוך שהיא ממליצה בפניו להמשיך לעבור טיפול פרטני או קבוצתי בכלא.

באותה החלטה קבעה הוועדה כי אין די בתוכנית רש"א כדי לאיין את מסוכנותו של העותר באם ישוחרר על תנאי וכי מדובר במקרה גבולי לאור התנהגותו החיובית של העותר במהלך מאסרו מחד, ולאור המידעים החסויים שלטענת ב"כ העותר הם ישנים ולא רלוונטיים, מאידך.

בהחלטתה נושא העתירה קבעה הוועדה כי העותר פנה לעו"ס מספר פעמים וביקש להשתלב בטיפול אך, כאמור, נכתב לו שאיננו זקוק לטיפול פרטני ומבחינה טיפולית הוא ביצע את כל הנדרש ממנו.

הוועדה נתנה דעתה לעובדה שהעותר השתייך לארגון פשיעה עובר למאסרו וקבעה כי גם אם מדובר במידעים ישנים מלפני שנתיים יש בהם כדי לעורר חשש שמא אותם קשרים יחודשו עם שחרורו של העותר על תנאי.

אף אנו, כמו הוועדה, עיינו במידעים החסויים שהוצגו בפניה ובפנינו ומבלי להתעלם מכך שלא מדובר במידעים מהזמן האחרון יחסית הרי תוכנם של המידעים משליך גם על הסיכון שנובע מהעותר וכלפיו באם ישוחרר על תנאי (ראה ידיעה 845).

איננו מתעלמים מכך שהעותר יצא ל- 11 חופשות, לאחר שביהמ"ש אישר את יציאתו לחופשות חרף אותם מידעים שהוצגו בפניו, אך הלכה פסוקה היא שאין דין חופשה כדין שחרור על תנאי, גם אם תקופת התנאי איננה ארוכה יחסית, מה גם שבמהלך חופשותיו חייב העותר לשהות מחוץ לתחום מגוריו בכפר יונה ואילו על פי תנאי תוכנית רש"א הוא ימשיך להתגורר עם משפחתו בכפר-יונה, ממנה הוא מורחק על פי תנאי החופשה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.