1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד רמי עותמאן

ב"כ המשיב 2 עו"ד פאר

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער מרצה שנתיים מאסר בגין עבירות רכוש כלפי רכב והוא מלין כלפי החלטת המשיבה 1 מיום 2.9.14 שדחתה בקשתו לשחרור על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר לא שחררה את בתנאי התוכנית הטיפולית של מרכז אל עמר, כאשר לא לקחה בחשבון את התנצלותו של העותר והחרטה שהביע, ואת היותו אמור להיות משולב בקבוצה טיפולית במרכז אל עמל.

לטענת ב"כ העותר, הוועדה לא התחשבה בכך שהעותר אמור להיות משולב בתוכנית טיפולית לאחר שחרורו במקום מגוריו, יחד עם תוכנית תעסוקה, והדבר עדיף על שחרורו בעוד מספר חודשים ללא תוכנית כזו.

ב"כ המשיב מבקשת לדחות את העתירה ומצביעה על מסוכנותו של העותר, כפי שעולה מהעבירות נושא מאסרו, על הערכת גורמי הטיפול לפיה העותר איננו מגלה רצון כנה לשינוי מוחשי, לכך שמדובר במאסר רביעי והתוכנית הפרטית לא תגרום לאיון המסוכנות הנובעת ממנו.

2

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה, כי היא לקחה בחשבון את דו"חות גורמי הטיפול לפיהם העותר לא שולב בקבוצה לעברייני תעבורה, שלהשתתפות בה הוא זקוק לאור עברו התעבורתי הכולל עשרות הרשעות, ולאור היותו נוהג בצורה שסיכנה את המשתמשים בדרך במקרה נושא מאסרו.

הוועדה קבעה, ובצדק, כי תנאי לשחרור מוקדם ולטיפול מחוץ לכלא הוא שהעותר יזום התחלת טיפול משמעותית במהלך מאסרו. יוזמה זו לא גילה העותר, והוא לא שולב בהליך טיפולי, שלו הוא זקוק בכל הקשור לשתייה לשוכרה ולסיכון חיי המשתמשים בדרך כתוצאה מנהיגתו בזמן שכרות.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי שאנו מתעלמים מהעובדה שהעותר יצא ויוצא לחופשות החל מסמוך להחלטת הוועדה, וגם מבלי צורך להתייחס למידעים שהובאו בפני הוועדה ובפנינו, אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום כ"ג חשוון תשע"ה, 18/11/2014 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.