1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד אלפי

ב"כ המשיב 2 עו"ד גיא אברס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

לא ביקשנו תשובת ב"כ המשיב 2 מעבר למה שנכתב בכתב התשובה.

המשיב מרצה עונש מאסר שלישי בין 5.5 חודשים בגין תקיפת שכנו וגרימת חבלה של ממש לו בהיותו בגילופין והוא מלין על החלטת המשיב 1 (להלן: "הנציב") שלא לשחרר אותו על תנאי.

עיון בהחלטת הנציב נושא העתירה מעלה כי הוא החליט שלא לשחרר את העותר על תנאי מאחר והוא מסוכן לציבור ובשל התנגדות גורמי הטיפול.

ב"כ העותר טוענת כי אין בעובדה שהעותר שוחרר על תנאי ממאסר שני בשנת 2002 כדי ללמד על מסוכנותו לציבור לאור חלוף הזמן מאז אותו שחרור מוקדם ומאחר והעותר לא ריצה מאסר מאז אותו שחרור מוקדם.

2

באשר להתנגדות גורמי הטיפול, טוענת ב"כ העותר כי בשל יתרת המאסר הקצרה שנותרה לעותר מאז נגזר דינו, לא ניתן היה לטפל בו ומשכך אין לזקוף את העובדה שהוא לא השתתף בהליך טיפולי, לחובתו.

עיון בעמדת גורמי הטיפול מעלה כי העותר לא הודה בביצוע העבירה ולא לקח אחריות על ביצועה. העותר לא רואה עצמו כסובל מבעיית התמכרות לאלכוהול ולא מבעיית שליטה בכעסים וכמו כן, הוא אינו מביע רצון ומוטיבציה לטיפול ולשינוי.

לאור האמור, לא ממליצים גורמי הטיפול על יציאתו לחופשות ועל שחרורו על תנאי.

מעמדת גורמי הטיפול עולה כי הם לא הגיעו לשלב המתקדם של קביעת התאמתו של העותר להליך טיפולי מבחינת יתרת המאסר, שכן התהליך נעצר עוד בשלב המקדמי שבו העותר לא הביע נזקקות לטיפול, חרף העובדה שהתנהג באופן אלים כלפי שכנו, כאשר הוא בגילופין.

יש במסוכנותו של העותר, כפי שבאה לביטוי במעשים נושא מאסרו, בצירוף התנגדותו להשתתף בהליך טיפולי שאמור, במידה והיה מוכתר בהצלחה, להפחית את מסוכנותו, כדי להצדיק את החלטת הנציב גם ללא התייחסות לשחרורו המוקדם של העותר ממאסר קודם.

איננו מקלים ראש במצבם הרפואי של בניו של העותר ולצורך של העותר ושלהם להיות זה במחיצת אלה, אך אין בכך כדי להפוך את החלטת הנציב להחלטה בלתי סבירה שמצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.