1.             לפניי עתירת אסיר במסגרתה מבקש העותר לצאת לחופשה מיוחדת למשך ימי השבעה על מות אמו.

2.             אמו של העותר נפטרה ביום 24.8.203. המשיב אישר לעותר לצאת ללוויה. העותר טוען שהוא לא ידע שיש אפשרות לצאת גם לימי השבעה, ולכן הוגשה העתירה רק עתה.

3.             העותר בן 58, מרצה עונש מאסר בפועל למשך 19 חודשים בגין עבירות הונאה משנת 2016. העותר התחיל לרצות את מאסרו ביום 1.3.2023. בשל נכות שממנה הוא סובל הוא שובץ במר"ש.

4.             בפתח הדיון שהתקיים היום הודיעה ב"כ המשיב כי המשיב אינו מאשר את בקשת העותר. לטענתה, מאז שהוגשה הבקשה מאיים העותר שאם הבקשה לא תאושר הוא יסרב לקבל את הטיפול הרפואי שלו הוא זקוק, ובכך מנסה העותר להטיל מורא על גורמי המשיב כדי ללחוץ עליהם לאשר את הבקשה.

5.             לאחר הדיון, ובעקבות המלצת בית המשפט להיעתר לבקשה, הודיע המשיב כי על מנת לאזן בין בקשת העותר לבין שמירה על הסדר והניהול התקין של בית הסוהר, הוא מאשר לעותר לצאת מיום רביעי, 30.8.2023 ועד יום חמישי בשעה 12:00 כדי לקחת חלק בימי השבעה והעליה לקבר.

6.             החלטת המשיב היא החלטה מנהלית. הלכה היא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם המנהלי שקיבל את ההחלטה אלא בודק האם היא מצויה במתחם הסבירות.

7.             לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה שאין הצדקה להתערב בהחלטה המעודכנת של המשיב, כפי שניתנה לאחר הדיון, למעט בשעת החזרה לבית הסוהר ביום 31.8.2023.

8.             אני מקבלת, אפוא, את העתירה באופן חלקי ומורה שהעותר יוכל לצאת לחופשה חריגה על מנת לשבת שבעה על אמו, מיום 30.8.2023 בשעה 14:00 ועד ליום 31.8.2023 בשעה 16:00.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ג, 28 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.