1

נוכחים: ב"כ העותר עו"ד חן מאירי

            ב"כ המשיבה עו"ד אילן רזניק

העותר מרצה 13 שנות מאסר בגין עבירות הריגה, חטיפה וקשירת קשר לפשע, שמניינן מיום 25.6.08, נמצא מזה כ-4 שנים בבימ"ר הדרים ומשמש כאסיר עבודה.

העותר מלין על החלטת גורמי שב"ס להעבירו לבית סוהר איילון, מבלי שנערכה בעניינו "ועדת מיון" כלשהי, ומבלי שנמסרה לו כל הודעה מוקדמת אודות החלטה זו. לטענתו, הוא עובד לשביעות רצון מעסיקיו, נעדר דוחות משמעת, מרצה את עונש המאסר ביחד עם אחיו חאדר התומך בו לאורך תקופת מאסרו, והחלטת שב"ס להעבירו הינה החלטה הנגועה בשיקולים זרים ולא נובעת משיקולים ענייניים.

ההחלטה על העברתו של העותר עוכבה על ידי כבוד הנשיא השופט טל, זאת עד למתן החלטה אחרת.

כלל ידוע הוא, כי ככלל אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו, וההחלטה להעביר אסיר לכלא אחר אינה מהווה פגיעה בזכות יסוד של האסיר, ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה (ראו לעניין זה רע"ב 1004/12 פרנסואה אבוטבול נ' מדינת ישראל).

2

כן נקבע, כי "החלטות מסוג זה הינן בליבת שיקול הדעת המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה" (רע"ב 8126/11 מגדבה נגד שירות בתי הסוהר).

במקרה דנן החלטת העברה נתקבלה על ידי ועדת הפרדות וטעוני הגנה במחוז ביום 31.3.14, ונימוקי ההחלטה נסמכים על מידע מודיעיני עדכני בדבר התנהגות שלילית. לא צוינה בנימוקי ההחלטה מידת הדחיפות בביצועה (ראה טופס 504).

עיינתי במידע המודיעיני שעמד בפני הועדה (ידיעות 1656137, 1656152 ו-1656357), ומצאתי כי נעשה ניסיון לנקוט בצעדים אחרים, פחותים בעצמתם, בטרם נתקבלה החלטת ההעברה, וכי אכן עולה מהמידע אינדיקציה להתנהלות שלילית בתוככי הכלא.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהחלטת הרשות נגועה ב"חוסר סבירות קיצוני", ואין כל הצדקה להתערבותי בהחלטה לשנות את מקום כליאתו של העותר.

עם זאת, מצאתי להעיר בשולי הדברים, כי לא מצאתי אינדיקציה לדחיפות בביצוע החלטת ההעברה, וכי מן הראוי להודיע דבר החלטה מסוג זה מבעוד מועד לאסיר, על מנת לאפשר לו זמן סביר להיערך לכך.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

צו עיכוב הביצוע בטל.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, במעמד הצדדים.