עיינתי בבקשת המבקש (להלן: שב"ס) למחוק העתירה על הסף, בתשובת המשיב ובתגובה לתשובה, ובאתי לכלל מסקנה כי הדין עם שב"ס.

העותר כלל בעתירתו, שלא כדין ובניגוד לפסיקה, שורה של סעדים: ביטול מגבלות הטלפון המוטלות עליו, לאפשר לו לקיים ביקורים פתוחים עם קרובי משפחתו מדרגה ראשונה, לאפשר לעותר להפקיד בכל חודש 2,500 ₪ לחשבון הקנטינה (כפי שלטענתו יכול לעשות אסיר שאינו "ביטחוני") ולאפשר לו להפקיד כרטיסי חיוג בעת קיומו של ביקור (או במקום קיום ביקור).

סעדים אלה שונים זה מזה ומצריכים התייחסות נפרדת, גם אם המגבלות שהוטלו על העותר, כולן או חלקן, נובעות מהגדרתו של המשיב כאסיר "ביטחוני". לא מצאתי הצדקה לסרבול הדיון כתוצאה מכריכת כל הסעדים הללו זה בזה ודיון בכולם במסגרת עתירה אחת [השוו: בג"ץ 3006/10 ועד מקומי הר עמשא נ' ראש המועצה האזורית תמר ואח' (28.7.2010)].

זאת ועוד. סוגיית הביקורים הפתוחים נדונה על ידי לאחרונה והוכרעה במסגרת עת"א 56777-06-22, ולא עברו ששה חודשים ממועד פסק הדין באותו עניין ועד שהוגשה עתירה זו. בהתאם להוראת תקנה 4(ג)(4) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, דין חלק זה של העתירה להימחק על הסף מטעמי מעשה בי-דין.

בנסיבות אלה מצאתי למחוק העתירה על הסף ולבטל הדיון שנקבע לשמיעתה.

שב"ס יודיע לעותר.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"ג, 21 מאי 2023, בהעדר הצדדים.