1

1.         עתירה זו עניינה החלטת וועדת השחרורים לפיה הסמכות העניינית לדון בעתירתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי נתונה לנציבת שב"ס, בעוד הנציבה סברה, כי הסמכות נתונה לוועדת השחרורים.

לטענת העותר, נוכח מחלוקת זו אף אחד מהגורמים הנ"ל לא דן לגופו של ענין בעתירתו של העותר לשחרור מוקדם.

2

יצוין, כי בהתאם לחישובי השב"ס, אשר היו מקובלים על הצדדים, תקופת המאסר הכוללת שנגזרה על העותר הינה של 6 חודשם ויום, כך שהסמכות נתונה לוועדת השחרורים, אך הסכמה זו לא התקבלה על דעת יו"ר הוועדה, שדחה את העתירה.

2.         העתירה הועברה לתגובת ב"כ המשיב, אשר הסכימה, כי תקופת המאסר של העותר מסתכמת בתקופה של שישה חודשים ויום, ומכאן שאף הסכימה לטענת העותר, כי הסמכות לדון בבקשתו לשחרור מוקדם נתונים לוועדת השחרורים.

3.         מהנימוקים שבתגובת ב"כ המשיבה המקובלים עלינו הן באשר לאופן חישוב ימי המאסר שנגזרו על המשיב, והן באשר לסמכות יו"ר הוועדה שלא לקבל את אופן חישוב תקופת המאסר אשר הייתה מקובלת על השב"ס ועל הצדדים - אנו קובעים כי הסמכות לדון בעתירת העותר נתונה לוועדת השחרורים.

            אשר על כן, מתבקשת מזכירות ועדת השחרורים לקבוע דיון בעניינו של העותר במועד הקרוב ביותר בו מתכנסת הועדה (מבירור מוקדם נמסר לנו כי המדובר ביום 24/04/18); לזמן את הצדדים למועד זה; ולקיים דיון לגוף עתירת העותר לשחרור מוקדם על תנאי.

3.         אשר לבקשה ליתן צו ביניים, לא מצאנו כי יש להורות על שחרורו המוקדם של העותר עד לדיון בעתירה, אם משום שעניינו של העותר כלל לא נדון בפני הועדה לגופו של העניין, ואם משום שהסעד הנעתר ייתר, למעשה, את הצורך בדיון שיתקיים בפני הוועדה.

4.         בנסיבות אלה, העותר פטור מתשלום האגרה.

3

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.