1

1.         העותר נידון למאסר של 17 שנים בגין הרשעתו בעבירת הריגה ועבירות בנשק.

            נושא מאסרו מנובמבר 2008. תום מאסרו 2025. מסווג לקטגוריה ב/1.

2.         עניינה של העתירה הוצאתו של העותר לחופשה ראשונה.

3.         נטען כי במהלך מאסרו השתתף העותר במספר קבוצות טיפוליות (אלימות כללית, שליטה

            בכעסים, עבריינות כללית וכעת מצוי בחוג מדיטציה ) וסיים אותן בהצלחה. התנהגותו

            ללא דופי ושב"ס המליץ על הוצאתו לחופשה. הסירוב נעוץ בהתנגדות משטרת ישראל,

2

            שלא ברור על מה היא נסמכית, בהעדר ידיעות מודיעניות.

            עוד נטען, כי במאי 2011 נעשה הסכם סולחה בין המשפחות במסגרתו שולם פצוי כספי

            למשפחת הקורבן וכיום אין יריבות בין המשפחות.

            על סמך האמור לעיל נטען כי החלטת הרשות אינה סבירה ומתבקשת התערבותו של בהמ"ש.

4.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על החלטתו של הגורם המוסמך שקבע

            על יסוד חוות דעת משטרת ישראל שלא לאשר יציאתו של העותר לחופשה ראשונה, לאור

            המסוכנות הגבוהה הנישקפת מהעותר וכלפיו לאחר התיעצות עם יחידת השטח.

5.         בדיון בפניי טענה ב"כ העותר כי בהיעדר ידיעות מודיעניות בעניינו של העותר החלטת

הרשות אינה סבירה. עוד נטען, כי משפחת העותר מתגוררת באותו כפר, בסמיכות למשפחת הקורבן ואין אינדיקציה למסוכנות כלשהיא.

בהסכמה הוגשה לעיוני חוות הדעת של יחידת השטח של משטרת ישראל.

6.         לאחר שעיינתי בחוות הדעת (מתאריך 27.11.17) ביקשתי לזמן לבהמ"ש את קצין המודיעין.

7.         עדותו של קצין המודיעין נשמעה בדלתיים סגורות ביום 9.1.18.

(העדות נרשמה בפרטיכל נפרד שהוכנס לכספת בהמ"ש)

8.         לאחר ששמעתי עדותו של קצין המודיעין שוכנעתי כי החלטת הרשות סבירה ואין להתערב בה.

            מדובר בחוות דעת של גורם מקצועי ובהמ"ש לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול הדעת

            של הגורם המקצועי.

            סוף דבר, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.