1

בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 10.7.14, ביקש הסנגור לקיים דיון דחוף בעתירה. לדבריו, בית משפט זה מוסמך לדון בעניינו של העותר, מאחר והעתירה מוגשת בהתייחס לאירוע שאירע בעת שהעותר היה בבית מעצר קישון, המצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה. עוד טוען הוא שמאחר והעותר צפוי להגיע לבית משפט זה, וכך גם אותם נאשמים המסוכסכים עמו, הרי שקיים סיכון לאירוע חוזר של מפגש בין העותר לאותם אחרים המסוכסכים עמו באופן המסכן את שלומו.

לא מצאתי כל מקום לדון בעתירה.

ראשית נעיר כי עתירה צריכה להיות מופנית כנגד החלטה של הרשות המנהלית, ולעניין זה שב"ס. במקרה שבפני אין מדובר בעתירה המופנית כנגד החלטה, אלא בטענות שעניינן בהתרשלות שגרמה לפגיעה בעותר. עניין זה יכול להתברר במסגרת הליך אזרחי. ואולם ככל שהדבר נוגע לעתירה, הרי שאין היא מופנית כנגד החלטה כלשהי. מכאן שעל פניו אין מקום לדון בתלונה (שיתכן שיש להפנותה למערך הביקורת הפנימי של שב"ס או המשרד לביטחון פנים) במסגרת של עתירה.

מטעם זה אינני נדרש לעניין הסמכות המקומית לדון בעתירה. אם וכאשר תוגש עתירה המופנית כנגד החלטת שב"ס ממילא תוגש העתירה לבית המשפט שבתחום שיפוטו כלוא העותר או שהתקבלה החלטה בעניינו.

מעבר לאמור, מבדיקה שערך בית המשפט, עולה כי בעניין של אותם נאשמים המסוכסכים עם העותר, משפחת כיאל, לא קבוע כעת כל דיון. התיק בעניינם (תפ"ח 15741-02-13) קבוע לתזכורת ביום 1.9.14. ככל שהדבר נוגע לעותר, ת"פ 29676-07-13, קבוע לשימוע גזר דין ביום 15.7.14. תיק נוסף בעניינו, ת"פ 55005-11-13, קבוע לשמיעת ראיות החל מיום 27.10.14 ולמספר מועדים בחודש נובמבר 2014. לעת הזו, אין מועדים בהם צפויים העותר ובני משפחת כיאל להגיע לבית המשפט.

2

בכל מקרה, אין חולק כי חובת שב"ס לדאוג לביטחון העותר, ולשם כך לנקוט בפעולות הנדרשות לשם הגנה על שלומו. בית המשפט אינו מכתיב לשב"ס את האופן שבו ינקטו פעולות לשמירה על שלומו של העותר ולמניעת מפגש עם בני משפחת כיאל או עם אחרים אשר העותר מסוכסך איתם. עניין זה מסור לגורמי שב"ס (גורמי מודיעין ואחרים), אשר עליהם החובה לאתר את מוקדי הסיכון ולמנוע אותם.

בהתאם, אין מקום לתת צו המורה לשב"ס להוביל את העותר לבית המשפט בצורה זו או אחרת. עניין זה מצוי בסמכויות שב"ס, אשר עליו לפעול לפי מיטב שיקול דעתו. חזקה כי שב"ס גם יביא בחשבון את האירועים שאירעו בעבר, על כל המשתמע מכך, יסיק את המסקנות המבצעיות הנדרשות ויפעל בהתאם לנדרש.

אשר על כן, לא מצאתי כל מקום לקבוע דיון בעתירה, ואני מורה על מחיקתה.

יודגש כי ערב כל דיון בעניינו של העותר, יוכל הסנגור לפנות שוב לשב"ס באמצעות מפקד הכלא בו שוהה העותר, ולהזכיר את הצורך להגן על שלומו של העותר, ובמידת הצורך לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

בסיכומו של דבר, העתירה נמחקת.

ב"כ שב"ס תדאג להעביר את פסק הדין לעיון הגורמים המתאימים בשב"ס, כדי שיביאו בחשבון את כל האמור בפסק הדין.