1

עתירה זו הינה עתירת המשך לעתירה קודמת שנדונה בפני במסגרת עת"א 35302-03-17 (להלן: "העתירה הראשונה"). בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ביום 9.4.2017 קבעתי כי "אין חולק, והעותר מאשר, כי התנהלותו בעת ביצוע עבודות השירות לא הייתה תקינה והוא אף נעדר מעבודתו פעמים רבות. עניין זה אושר על ידו בדיון בפני." עוד צוין באותו פסק דין כי "לעותר ניתנו הזדמנויות להתייצב לשימוע ולכן לא נפל פגם בהחלטה, במובן זה שהיעדרויותיו הרבות והתנהלותו הלקויה במהלך ביצוע עבודות השירות הצדיקו מתן ההחלטה על הפסקת ריצוי עבודות השירות, אך כאמור, בשל העובדה שקיימות נסיבות חדשות סבורני כי יש מקום לערוך לעותר שימוע נוסף ולאפשר לו להשמיע טענותיו." בית המשפט ציין אז כי משיקולי שיקום יש לאפשר לעותר להתייצב לשימוע שם תישקל האפשרות לתת לו הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, להשלים את ריצוי עונשו בעבודות שירות.

ואכן ניתנה לעותר הזדמנות נוספת. לאחר שימוע הוא הוחזר לעבודה אלא שלאחר מספר ימים חדל להגיע במועד ולהתייצב כנדרש לעבודתו. בנסיבות לאו, ולאחר שנערכו לעותר שיחות בירור ושימוע, הוחלט שוב על הפסקת עבודות השירות באופן שבו יהיה על העותר לרצות מאסר בפועל במתקן כליאה.

2

בעתירה שהוגשה ע"י העותר בעצמו, ללא ייצוג, ביקש העותר סעד מצומצם של דחיית מועד תחילת מאסרו למשך כשלושה וחצי שבועות לצורך התארגנות כלכלית. העותר ציין בעיות בהחזר חובות והסדרת הביטחון הכלכלי של משפחתו ועתר לארכה כדי לאפשר לו לעבוד בתקופה זו שעות נוספות באופן שיוסדר מצבה הכלכלי של משפחתו, לפחות לתקופה בה הוא אמור לשהות במאסר. בדיון בפני ביקש העותר, למעשה, לבטל את ההחלטה בעניינו. לטענתו היעדרויותיו מהעבודה נבעו מהטעם שמקום העבודה אליו שובץ רחוק ממקום מגוריו ואין לא אפשרות להגיע במועד לאותו המקום.

מעיון בגיליונות שיחות האזהרה שנערכו לעותר וכן בשימוע שנערך לו עולה כי העותר משמיע בכל עת טענה כי עקב בעיות משפחתיות (מחלת אימו והצורך לטפל בילד קטן ולהכניסו בבוקר למסגרת חינוכית) הוא מאחר תדיר לעבודה. אלא שככל הנראה מדובר בתמונה חלקית בלבד. ממכתבים ששלחה רכזת התעסוקה, הממונה על העבודה במעון עתידות, שם שובץ העותר, עולה כי העותר איחר לעבודה והודה כי לא התעורר בזמן. במהלך אחד מימי העבודה טען שנפצע כדי שיוחלף בעבודתו. טענה זו נבדקה והעותר אישר כי לא אמר אמת. בנוסף, בביקורות שנערכו ע"י רכזת התעסוקה נמצא כי העותר אינו עובד. הוא מרבה לשוחח בטלפון שברשותו ומפריע גם לעבודתם של אחרים. יצוין עוד כי מעיון בהמלצת עורכת השימוע עולה כי נעשו ניסיונות לשלב את העותר גם במקום עבודה חילופי בנהריה, קרוב יותר למקום מגוריו, וגם ניסיונות אלו כשלו.

בנסיבות אלו אינני רואה עוד עילה להתערב בהחלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס אשר הורה על הפסקת ריצוי עבודות השירות. לעותר ניתנו כל ההזדמנויות האפשריות להשלים את ריצוי עונשו בעבודות שירות וללא הועיל. גם אם אתחשב במצוקתו המשפחתית הרי שאין כל צידוק לאותם אירועים שאוזכרו במקום העבודה והתנהלות בלתי תקינה במהלך העבודה. למרבה הצער לא השכיל העותר להבין כי ריצוי מאסר בעבודות שירות הוא עונש המחייב את מי שנענש למלא אחר התנאים. משלא עשה כן, על אף כל ההזדמנויות שניתנו לו, לא הייתה לגורמי הפיקוד של שב"ס כל אפשרות אלא להורות על הפסקת ריצוי המאסר בעבודות שירות וריצוי יתרת התקופה כמאסר בפועל במתקן כליאה. ההחלטה שהתקבלה ע"י מפקד המחוז הצפוני של שב"ס היא לא רק החלטה סבירה ועניינית, שהתקבלה לאחר מיצוי הליכי שימוע, אלא גם ההחלטה היחידה שיכול היה מפקד המחוז להחליט, בשים לב להתנהלותו של העותר.

הבהרתי לעיל כי דינה של העתירה, ככל שהיא מופנית כנגד עצם הפקעת עבודות השירות, סעד שלא התבקש בעתירה הכתובה, להידחות. מכאן אחזור לעתירה כפי שנכתבה ע"י העותר. בעתירה המקורית ביקש העותר ארכה להתארגנות כלכלית, כאשר ביקש לדחות את מועד התייצבותו למאסר בשלושה וחצי שבועות. היה על העותר להתייצב לריצוי מאסרו בכלא צלמון ביום 12.7.17. בנסיבותיו האישיות של העותר אני נעתר לרכיב זה של העתירה ומורה כי העותר יתייצב בכלא צלמון לריצוי יתרת מאסרו, בהתאם לתחשיב עדכני שיערך ע"י שב"ס. ביום א' 13.8.17 שעה 09:00. בכפוף לשינוי מועד ההתייצבות שנקבע, כמפורט לעיל, העתירה נדחית.

3

פסק הדין היה קבוע לשימוע הבוקר, בשעה 08:45. המועד נקבע בנוכחות העותר. העותר לא התייצב לשימוע. בנסיבות אלו ניתן פסק הדין בהעדרו. המזכירות תשלח עותק פסק דין לעותר בדואר רשום עם אישור מסירה וכן לב"כ הצדדים.