1

            1.         העותר נידון למאסר של 8 שנים בגין הרשעתו בעבירות של הריגה, החזקת נשק

                        שלא כדין, התפרצות לבית מגורים ונהיגה בזמן פסילה.

                        נושא מאסרו מ-25.3.14. תום מאסרו מרץ 2022.מאסר שישי. קטגוריה ב/1.

            2.         נטען כי העותר הינו אסיר עבודה, סיים בהצלחה טיפול פרטני, התנהגותו ללא דופי

                        ומראה נכונות להשתקם. נטען כי בנסיבות אלה יש להורות על הוצאתו לחופשה.

            3.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך על עמדת משטרת ישראל המתנגדת לבקשה

                        בשל מידע מודיעיני בעניינו של העותר. המשיב מציין כי למרות שהמידע אינו

2

מהעת האחרונה, לא פג תוקפו ויש בו כדי לתמוך בעמדת משטרת ישראל שלא

ניתן לתת אימון בעותר ולסמוך עליו בעת יציאתו לחופשה.

            4.         בדיון בפניי טען ב"כ העותר כי לא נבחנה האפשרות של יציאה לחופשה במקום

                        מרוחק ממקום מגוריו וההסתמכות על מידע ישן, שהאחרון הוא משנת 2016

                        הינה בלתי סבירה ומלמדת כי לא נעשה האיזון הנכון ע"י קביעת תנאי חופשה

                        מחמירים לרבות הפקדת ערבויות.

            5.         בהסכמה הוצגו לעיוני פרטי המידע החסוי שמטעמים ברורים לא ניתן לחשוף

                        את תוכנו.

                        נכון כי לא נתקבלו ידיעות מודיעיניות אחרי שנת 2016. יחד עם זאת, לאור תוכנו

                        ומהותו של המידע הוא עדיין רלונטי ולא ניתן לומר כי פג תוקפו.

                        בנסיבות אלה מצאתי החלטת הרשות סבירה ואין להתערב בה.

                        העתירה נדחית.        

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.