1

1. עתירת אסיר כנגד החלטה מנהלית על הפסקת עבודות שירות.

העותר הורשע ביום 29.5.16 בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה ותקיפת קטינה הגורמת חבלה של ממש ונגזרו עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

2

2. ביום 20.6.17 החליט הממונה על עבודות שירות, לאחר שנערך לעותר שימוע ביום 14.6.17, על הפסקת מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת ימי המאסר בבית סוהר.

בנימוקי ההחלטה נאמר כי "התחיל ריצוי עו"ש ב-10.6.16, מאחר ומדובר בעבריין מין הובהר לו כבר בהתחלה כי מקומות התעסוקה בהם יכול להשתבץ מוגבלים. לא השכיל לשמור על כללי התנהגות וב-5 מקומות שונים סולק מהעבודה. הרבה להיעדר ללא אישור, גם שהופיע לעבודה לא עבד את שעות העבודה ברצף והדינמיקה עם המעסיקים היתה לקויה, לאור האמור לא נותרו מקומות לשיבוץ והוצע לו לעבור לעבוד במשרדי שב"ס במחוז מרכז, שם לאור בקשת הרכזת ניאותו לקבלו לתקופת ניסיון. סירב להתייצב בטענה כי אין לו רישיון להגיע לרמלה וגם "לא נוהג להרים סיכה בבית", לאור האמור אין מנוס אלא להורות על הפסקה מנהלית של עו"ש".

3. לטענת ב"כ העותר לא עודכן העותר במהלך כל ההתנהלות בדבר זכותו להיות מיוצג בהליך השימוע על ידי עו"ד ואולי אף מהסנגוריה הציבורית. תוצאת הדבר היתה אי הבנתו של העותר כי משמעות סירובו להשתלב בעבודה שהוצעה לו היא כניסה לבית סוהר. בנוסף, גם הממונה על עבודות השירות היה נכון במועד השימוע לתת לעותר עוד הזדמנות ולא ביקש להפקיע את העבודות אלא שבשל סירובו של העותר לעבודה שהוצעה לו הופקעו העבודות. בנסיבות אלו ולאור העובדה שהעותר ריצה בינתיים חלק משמעותי מתקופת המאסר שהושתה עליו ונותרו לו 56 ימים מתוך 6 חודשי עבודות שירות, כמו גם העובדה שחל שנוי בחייו האישיים - הוא מתגורר עם בת זוגו והפך מספר ימים קודם לדיון לאב, יש מקום לאפשר לעותר הזדמנות נוספת להשמיע דברו לפני הממונה על עבודות שירות כשהוא מיוצג.

3

4. לטענת ב"כ המשיבה אין לקבל את הטענה כי העותר לא הבין את משמעות השימוע לפני הפסקה מנהלית של עבודות שירות וזאת אף לאור דברים שאמר בעצמו בשימוע. מהתנהלות העותר עולה כי הוא סבור שעבודות שירות הינן "תכנית כבקשתך" ואילו הממונה פעל לפנים משורת הדין ועשה מאמצים רבים בניסיון למצוא לעותר מקומות עבודה. לא נפל כל פגם בשיקול דעת הממונה ומשבחר העותר שלא לקחת אף הזדמנות שניתנה לו, אין מקום ליתן לו הזדמנות נוספת.

הכרעה

5. טענת ב"כ העותר כי לא הובהרה לעותר זכותו להיות מיוצג בהליך השימוע, לא נסתרה. מתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות) תשעב-2011, עולה כי קמה חובת ידוע כאמור (ר' תקנה 13(א) וטופס 14). אין לשלול את האפשרות כי תוצאת ההליך היתה אחרת אילו היה העותר מיוצג, וזאת בשים לב לכך שהממונה על עבודות שירות נכון היה במהלך השימוע שהתקיים להציע לעותר מקום השמה אחר, לו הוא סירב. בנסיבות אלו וגם אם פעל הממונה כלפי העותר באורך רוח, רואה אני לנכון לקבל את העתירה ולהורות על שימוע חוזר לעותר בפני הממונה כאשר הוא מיוצג.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ח, 17 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.