1

1.         העותר, יליד 1987, תושב חרבת ברקין שבשטחים. הוא הורשע לפי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים שהראשונים שבכתב האישום (כפי שתוקן) בת"פ 2767-12-13 של בית משפט השלום בחיפה: באישום הראשון העבירות הן - כניסה לישראל שלא כדין, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, פריצה לרכב בכוונה לגנוב (2 עבירות), סיוע לניסיון גניבת רכב (2 עבירות), והחזקת כלי פריצה לרכב, הכל בגין אירועים מיום 20.11.13. באישום השני העבירות הן - כניסה לישראל שלא כדין, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, וניסיון גניבת רכב, כל זאת מיום 18.11.13.

בהתאם לגזר הדין שניתן כנגד העותר עליו לרצות עונש מאסר בפועל של שנה ותשעה חודשים.          

2.         וועדת השחרורים (בראשות כב' השופט (בדימוס) א. מלמד) דנה בעניינו של העותר ביום 27.1.15 . בקשתו לשחרור על תנאי ממאסר נדחתה, לאחר שהוועדה שוכנעה "שקיימת מסוכנות גבוהה שהאסיר ימשיך לחזור לסורו בעבירות מאותו הסוג". הוועדה ביססה את מסקנתה: [א] על כך ש"לא מדובר ... בעבריין שב"ח שנכנס לארץ עקב קשיי פרנסה אלא בעבריין מקצוען שנכנס לארץ על מנת לפרוץ ולגנוב מכוניות". [ב] כי "תכנית העסקה של האסיר במשתלה בג'נין אין בה כשלעצמה לאיין את מסוכנותו של האסיר לחזור לסורו". [ג] כי "במשפטו של האסיר צויין בדברי בא כוחו, בין היתר, "שהאסיר הודה שהינו משתייך לכנופיית גנבי רכב".

2

כמו כן ציינה הוועדה כי העבירות בהן מדובר נפוצות ופוגעות קשה בבעלי הרכב וברכושם ומלוות בסכנות ביטחוניות אפשריות, וכן הן בגדר "מכת מדינה" וגורמות למטרד רציני ביותר.

הוועדה הסתמכה, בין היתר, על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בעת"א 17397-01-09 שם נרשם:

"הכלל הוא כי על האסיר לרצות את מלוא תקופת המאסר ואין לו זכות קנויה לשחרור מוקדם. אחד השיקולים המרכזיים בדיוני הוועדה בהפעלת שיקול דעתה אם להעניק שחרור מוקדם נסב על הסיכון הצפוי לשלום הציבור משחרורו של האסיר. (ס' 9 לחוק, ר' רע"ב 205/08 קייס נ' שירות בתי הסוהר, תקדין עליון 2008(2), 4116). שיקול דעתה הוא רחב ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה בשיקולו שלו ולא יתערב בהחלטתה "אלא אם כן מדובר בסטייה קיצונית מן המתחם הנתון." (רע"ב 205/08 הנ"ל).

...

כניסתם של תושבי שטחים שלא ברישיון לתחומי מדינת ישראל הפכה למכת מדינה המביאה עמה סיכונים ביטחוניים מחד, וסיכונים לביצוע עבירות רכוש מאידך. הנכנס לישראל שלא כחוק ונענש על כך לראשונה בעונש מאסר בפועל יזכה, ככלל, כל עוד התנהגותו בכלא טובה, לשיחרור מוקדם על תנאי ממאסר. אולם, העושה זאת במתוכנן תוך ביצוע עבירות חמורות ונפוצות נגד הרכוש: פריצה לכלי רכב, גניבתם והעברתם לשטחים, נהיגה בהם בלא ביטוח ובלא רישיון נהיגה תוך סיכון המשתמשים בדרך, כל אלה מעידים על העזה ותכנון החייבים להיתקל בתגובה קשה של בתי המשפט שאחרת התופעה תלך ותחמיר, ומכאן המסוכנות השוללת מתן שחרור מוקדם.

,,,,,

משהחליט העותר להיכנס שלא כחוק לשטחה של מדינת ישראל, ובכך לא הסתפק וביצע את העבירות הנוספות בהן הורשע, יכולה היתה הועדה להעריך כי הסיכון שבו לשלום הציבור בישראל יש בו משקל מספיק כדי למנוע הענקת שחרור מוקדם, אף שמדובר במאסר ראשון."

3.         נראה לנו שלפי כללים אלה, מתחייבת דחיית העתירה גם במקרה הנוכחי. המעיין בכתב האישום יווכח לדעת כי העבירות נעברו בצוותא, במתוכנן, לאחר הכנה מדוקדקת ושימוש בכלים שנאספו במיוחד לשם כך. כמות העבירות, חומרתן, והתעוזה והארגון שהיו כרוכים בביצוען, כל אלה שכנעו את הוועדה כי שלום הציבור יסוכן, עם שחרורו המוקדם של המערער מן המאסר, זאת על אף שמדובר במאסר ראשון.

4.         לאור כל האמור, אנו דוחים את העתירה.

3

לפי המוסכם בישיבה מיום 16.4.15, אנו מורים למזכירות בית המשפט להמציא העתקי החלטה זו הן לבאי כוחם של שני הצדדים, והן לשב"ס (מחלקת האסיר).

ניתן היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.