1

בפני עתירת אסיר, המבקש להורות למשיבה להעבירו לבית סוהר צלמון או חרמון. לחילופין, מבקש העותר להעבירו למרכז הרפואי של שב"ס (מר"ש)צורך קבלת טיפול רפואי.

2

נימוקי הבקשה:

*העותר מבקש לעבור לבית סוהר שהוא קרוב יותר למקום מגורי משפחתו, על מנת לאפשר לבני משפחתו לבקרו.

*העותר סובל ממחלות שונות. אחרי ניתוח לב פתוח, בקע, ניתוח בעין.

*העותר טוען עוד כי המשיב מסרב לספק לו אוכל דיאטטי המותאם למצבו הבריאותי.

העותר הינו אסיר פלילי, מרצה עונש מאסר של 12 שנה, לאחר שהורשע בעבירות הריגה, מסווג לקטגוריה א' - אלמ"ב.

כתב התשובה:

*בקשת העותר להעברתו לכלא אחר נבחנה על ידי ועדת ההעברות ביום 3.1.18 ונדחתה, בהתחשב במבנה הפיזי של הכלא והמרחק הרב בין המרפאה לאגפים בהם שוהים האסירים.

*עד לאחרונה הייתה מניעה נוספת, סכסוך עם אסיר שהוחזק בכלא צלמון, אסיר זה שוחרר לאחרונה.

*לעותר אין זכות מוקנית לבחור את בית הסוהר בו ישהה. הדבר נתון לשיקול דעת השב"ס. החלטות מסוג זה מתבססות על מגוון שיקולים (הלכת "מג'דלה").

*לעניין הטיפול הרפואי, צורפה לכתב התשובה, התייחסותה של רופאת הכלא לפיה העותר מקבל מענה רפואי הולם במתקן הכליאה בו הוא שוהה.

העותר מועמד לניתוח בקע. נקבע לו תור אצל רופא מומחה שאמור להחליט על אופן הניתוח.

במצבו הרפואי הנוכחי של העותר, אין התוויה המחייבת את העברתו למר"ש.

במהלך הדיון העלה העותר טענה נוספת, נגד אי שילובו בתכנית טיפולית כלשהי.

ניתנה למשיבה שהות להגיש תשובה משלימה שתתייחס למשך שילובו של העותר בהליכי טיפול שונים.

כתבה התשובה המשלים:

3

המשיבה צרפה לתשובה המשלימה את התייחסות ראש תחום טיפול ושיקום בכלא שאטה. במהלך שהותו בכלא הופה העותר לבחינת התאמתו לטיפול ייעודי בתחום האלמ"ב, אך לא נמצא מתאים, הן בשל כך שלא עבר טיפול מקדים כללי במחלקה והן בשל יתרת המאסר.

לעותר הוצע מספר פעמים להשתלב בטיפול במסגרת קבוצות בכלא, אך הוא רק ביקש שוב ושוב לעבור לכלא אחר. היה עסוק רק במעבר לכלא אחר ולא היה פנוי לטיפול.

לאחרונה הוצע לו ביום 26.10.17 להשתלב בקבוצה טיפולית בכלא שיטה בתחום "שליטה בכעסים" ,במעמד הריאיון לבדיקת התאמתו עם מנחי הקבוצה חזר על רצונו לעבור לבית סוהר אחר וניכר כי הוא אינו פנוי לטיפול.

ככל שהעותר יביע רצון ועניין הוא יופנה שוב לבחינת התאמה לקבוצת "שליטה בכעסים" שאמורה להיפתח בחודש מרץ 2018.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה המנהלית.

אכן, לאסיר אין זכות מוקנית לקבוע את מקום בית הכלא בו הוא ישהה (רע"פ 8422/11 מעתסם מוקדי נ' מ.י (כב' השופטת נאור) רע"ב 829/11 סאלם נ' שב"ס, רע"ב 8535/99 אלגארושי נ' שב"ס הנושא נתוון לשיקול דעת הגורמים הרלוונטיים בשב"ס ומצוי בליבת שיקול הדעת המנהלי (רע"ב 1004/12 פרנסואה אבוטבול נ' מ.י , רע"ב 8126/11 מג'דבה נ. מ"י .

באשר לטיפול הרפואי והפנייה למר"ש ,עפ"י חוו"ד רופאת הכלא העותר מקבל טיפול רפואי הולם במסגרת המרפאה בבית הסוהר שיטה,. אין התוויה רפואית לשהייה במסגרת מר"ש.

מהתייחסות ראש תחנת טיפול ושיקום עולה, כי עניינו של העותר בפני וועדת אלמ"ב לאור נסיבות הרשעתו, - בעבירות של הריגה של אחיין וחבלה גופנית חמורה באחיין אחר.וועדת אלמ"ב לא המליצה על יציאתו לחופשה ולא שחרור מוקדם.

שולב בשתי קבוצות אגפיות ו"שליטה בכעסים" וכן בתחום אלימות אינטימית, מנחי הקבוצה התרשמו שהשתתפותו התאפיינה בפסיביות ,חוסר רצינות, לא הגיש מטלפת כתובות והציג עצמו כאב ובן זוג מושלם. בקשר לעבירה ,הציג עצמו כקורבן ולא לקח אחריות על מעשיו.

לא נמצא מתאים לטיפול ייעוד. הוצע לו מספר פעמים להשתלב בטיפול קבוצתי, אך סירב בטענה שקשה לו בכלא שיטה. העותר חזר שוב ושוב על רצונו לעבור לכלא צלמון או חרמון ולא היה פנוי לטיפול.

ההחלטות המנהליות ענייניות וסבירות. אין מקום להתערבות שיפוטית בהן.

העתירה נדחית.

4

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.