1

עתירת אסיר המכוונת כנגד החלטת המשיב 1 ("המשיב") מיום 27.2.14 שלפיה הופסקה מנהלית עבודת השירות שהוטלה על העותר על פי גזר דין מיום 28.10.13 בת"פ 49258-10-12 בבית משפט השלום בקריות.

לאחר עיון בעתירה ושמיעת בעלי כוח בעלי הדין אני מחליט לקבל את העתירה בחלקה במובן זה שהעניין יוחזר למשיב על מנת שיקויים לעותר שימוע, קודם להפסקה המנהלית של עבודת השירות.

לטענת העותר סמוך לאחר שהחל ביום 24.11.13 את ריצוי עבודות השירות הגיעה לביתו גרושתו, ובניגוד להחלטות בית המשפט לענייני משפחה השאירה בחזקתו את שלושת ילדיהם הקטינים. עוד טען העותר כי בנסיבות שנוצרו, ובשל הצורך לדאוג לילדיו שהמשמורת עליהם "נכפתה" עליו, לא עלה בידו להתייצב לעבודות השירות באופן סדיר עד אשר נמצא להם פתרון. נטען גם שהעותר קיבל שיחת טלפון מהמפקח על עבודות השירות שהודיע לו שהוא מוזמן לשימוע שאליו לא התייצב וכן, וזה העיקר לענייננו, שביום 8.1.14 הוא פנה במכתב לשב"ס ובו הסביר את נסיבות אי התייצבותו לשימוע וביקש שייערך לו שימוע נוסף. כמסתבר, פנייתו לא נענתה וביום 12.3.14 הוא קיבל את החלטת המשיב בדבר הפסקת עבודות השירות. עיקר טענתו בעתירה הוא שמדובר בנסיבות יוצאות דופן וכי מכל מקום משלא נערך לו שימוע נפל פגם בהחלטה.

לטענת המשיב ההחלטה היא פועל יוצא של התנהלות העותר אשר מתחילת ריצוי עונשו בעבודות שירות נהג באופן בוטה כלפי אנשי שב"ס ונעדר תכופות ממקום העבודה. נטען גם כי אף שהוזמן כדין לשימוע לא התייצב ונימק את הדבר בכך שהעניין נשכח ממנו. על טענת העותר שהוא שלח פנייה בכתב וביקש שימוע נוסף באה התשובה שהפנייה כלל לא הגיעה למשיב.

2

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי, כאמור, להורות שיקויים לעותר שימוע נוסף קודם שיוחלט על הפסקת עבודות השירות.

אציין ואדגיש כי בתוצאה שאליה הגעתי אין משום קבלה, או דחייה, של טענות המשיב לעצם העניין ויתכן, ואיני נוקט עמדה, שההחלטה היא סבירה בהינתן ההתנהלות המיוחסת לעותר. בצד זאת, בשל חשיבותו של השימוע כתנאי לקבלת החלטה בהליך מנהלי תקין (י' זמיר, "הסמכות המנהלית" (תשנ"ו) כרך ב, בעמ' 797-796) נראה לי שבנסיבות שתוארו על ידי העותר היה מקום לאפשר לו להשמיע את דבריו ומשהדבר לא נעשה ראוי לתקן את מצב הדברים.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה