1

1.         העותר נידון לחמש וחצי שנות מאסר בגין עבירות מין, אלימות ופגיעה בפרטיות שהחל לרצות ביום 24/2/15 ובמהלך מאסרו, הוטלו עליו 81 חודשי "מאסר אזרחי" לכפית מתן גט, כאמור בהחלטה בית הדין הרבני הגדול מיום 21/6/21 שצורפה כנספח ב' לעתירה וכנספח לכתב התשובה.

2.         העותר מבקש לנכות מתקופת מאסרו 21 ימי מאסר אזרחי מיום 24/4/18 עד 11/5/18 מאחר וביום 10/5/18 החליט בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: "ביה"ד האזורי") לבטל את מימוש המאסר ולנכות 69 ימי מאסר אזרחי מיום 15/1/19 עד 15/3/19 מאחר ומדובר בהארכת מאסר שלא קיים בהעדר פקודת מאסר.

3.         המשיב מבקש למחוק את העתירה על הסף שכן לא מדובר בעתירת אסיר ועל העותר להגיש ערעור על החלטת ביה"ד האזורי שכן המשיב פעל על פי החלטותיו.

לטענת המשיב, גורמי שב"ס ביצעו את החלטותיו של ביה"ד האזורי ופעלו על פי הוראות סעיף 47 לחוק העונשין, כפי שפורט בתשובת קצין הכליאה של מתחם אילון לב"כ העותר מיום 12/4/21 שצורפה כנספח א' לעתירה והעותר מנסה לבצע מקצה שיפורים או ערעור על החלטת בית הדין הרבני הגדול.

2

4.         בפתח הדיון בפני הצהיר ב"כ העותר שאינו מתכוון לתקוף את ההחלטה של ביה"ד הרבני הגדול.

            לטענתו, את בקשת העותר לנכות 59 יום מתקופת המאסר האזרחי הוא סומך על החלטת ביה"ד הרבני הגדול לפיה אין להחשיב את תקופת המאסר מיום 15/5/18 עד 14/1/19 כמאסר אזרחי.

            כמו כן, לטענתו, את בקשת העותר לנכות 22 יום נוספים מתקופת מאסרו האזרחי הוא סומך על פרשנות של החלטת ביה"ד הרבני האזורי מיום 16/5/18 שהורה על הקפאת ועיכוב מימוש הסנקציות נגד העותר, שמשמעותה, בהעדר החלטה אחרת, ביטול הסנקציה.

5.         ב"כ העותר סומך טענותיו על הוראות פקנ"צ 04.29.00 שעניינה קליטת אסיר בבית הסוהר ובמיוחד על הוראת סעיף 7(ב)(2) שעניינה רישום האסיר ולפיה על הרשם לבדוק במהלך קליטת האסיר, בין השאר, את הימצאות פקודת המאסר וגזר הדין וכן על הוראת סעיף 8(א)(4) שמטיל עליו לחשב את תקופת המאסר ולוודא שקיימת התאמה בינה לגזר הדין ובמידה ולא נמצאו המסמכים או האסמכתאות עליו לפנות מיד לרשם ביהמ"ש לצורך קבלתם.

6.         כמו כן סומך ב"כ העותר טענותיו על האמור בהחלטת ביה"ד הרבני הגדול, שמתאר באריכות את השתלשלות ההליכים בעניין נושא העתירה מאז חיוב העותר בגירושין ביום 17/2/16 ועד מתן הגט ביום 23/7/19 (ראה עמ' 3-5 להחלטה).

7.         ההחלטה מתייחסת באריכות (ראה עמ' 5 סיפא - 8 להחלטה) לטענת העותר, אחד מנושאי העתירה, לפיה כל עוד לא הוצאה פקודת מאסר, המאסר האזרחי לא בתוקף ומשכך לא ניתן לחשבו בתקופת המאסר הכוללת, שהסתיימה.

3

8.         ביה"ד הרבני הגדול קובע אמנם בסיפא עמ' 7 כי לאור מהלך הדברים החלטת ביה"ד האזורי על ההקפאה יצרה רושם ברור לעותר וגם לכל רואה שאינו מתעמק בדיוקים בנושאי ההחלטות "כי המאסר האזרחי אך הוקפא עד להבהרת הדברים סופית ע"י ביה"ד" אך בסיפא החלטתו קבע גם אם לעותר נראה שהמאסר הוקפא הרי "שלאור הבהרת ביה"ד בצורה ברורה כי המאסר מוארך וגם התקיים דיון אחר כך ב-20/1/19 ונשמעו טענותיו לכן אין מקום לומר שהמאסר לא היה קיים".

9.         מתוצאת ההחלטה עולה שביה"ד הרבני הגדול לא ניכה מתקופת המאסר האזרחי את התקופות נושא העתירה אלא רק את התקופה מיום 15/5/18 עד יום 14/1/19, אותה לא החשיב המשיב כחלק ממאסרו הכולל של העותר.

10        אינני מתעלם מהוראת סעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אך אינני מתעלם מהוראות סעיף 47 לחוק העונשין שעניינו סדר נשיאת מאסר אזרחי בהתחשב במאסר פלילי שקובע דרך ביצוע החלטות של גורמים אזרחיים כמו ביה"ד הרבניים ע"י שב"ס, שהוא רשות מבצעת.

11.       במקרים נושא העתירה קיים המשיב את החלטות ביה"ד הרבניים שדנו בעתירה וגם אם נפלו פגמים דיונים הם נסוגים מפני הצורך לקיים את החלטת ביה"ד שנועד לכפות על העותר מתן גט.

12.       סוף דבר - העתירה נדחית.

ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ב (13 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותקים לב"כ הצדדים.

ב"כ העותר יודיע לעותר.

4