1

בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

עתירה זו הינה המשך לעתירה קודמת שהגיש העותר, עת"א 43006-01-14 (להלן: "העתירה הקודמת"), שנדונה ביום 2.2.14. העותר מבקש כי בית המשפט יורה לשב"ס להוציאו לחופשה.

יצוין כי בעתירה הקודמת נדונה בקשת העותר להורות לשב"ס להוציאו לחופשות. באותה עתירה קבע בית משפט זה, כי אין מקום להתערב בהחלטות שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה, זאת מאחר והוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה, שעניינו תקיפת עובד ציבור. על פי עובדות כתב האישום, תקף העותר סוהר, כאשר ירק עליו. בנסיבות אלו קבע בית המשפט אז, כי החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה התקבלה כדין ובהתאם לפקודות. בית המשפט ציין עוד בהחלטתו, כי ככל שיזוכה העותר מכתב האישום, ממילא יוכל לפנות בבקשה מתאימה לשקול שוב את עניין חופשותיו.

בין לבין הורשע העותר בעבירה שיוחסה לו בת"פ 51322-12-13, הכרעת דין וגזר דין מיום 2.6.14. בית משפט השלום בחיפה, אשר הרשיע את העותר על פי הודעתו, גזר עליו עונש של 8 חודשי מאסר, כאשר 7 חודשים מתוכם ירוצו בחופף למאסר שאותו כבר ריצה העותר.

בהתאם לפקודות שב"ס, תקיפת איש סגל גורמת לשלילת חופשות למשך שנתיים. בהתאם, ולאחר שהורשע העותר בתקיפת עובד ציבור שהוא סוהר, ממילא ובהתאם לפקודות נשללות חופשותיו למשך שנתיים. בנסיבות אלו, ההחלטה שלא להוציאו לחופשה לעת הזו, היא החלטה התואמת את הפקודות והיא גם פועל יוצא של הרשעתו. לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטה.

2

יצוין כי הודע לבית המשפט כי העותר הגיש למפקד המחוז הצפוני של שב"ס בקשת חנינה, ובקשה זו טרם נשקלה. אבהיר כי אין בפסק דיני זה כדי להביע עמדה כלשהי בכל הנוגע לבקשתו של העותר לחנינה. בקשה זו תישקל על ידי הגורמים המתאימים בשב"ס, בהתאם לפקודות ולנהלים ובשים לב להתנהגותו של העותר בכלא. הגורמים המוסמכים יחליטו בהתאם לשיקול דעתם וכאמור, אינני מביע עמדה בעניין. החלטה זו אינה מתייחסת לבקשת החנינה, אלא להחלטה קודמת שעניינה אי-הוצאת העותר לחופשה על רקע של הרשעתו בתקיפת סוהר. לעניין זה, כאמור, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת שב"ס, אשר התקבלה בהתאם לפקודות ומשיקולים סבירים וענייניים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

יש לשלוח פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס.