1

לפני עתירה נגד החלטת המשיבים לדחות את בקשת העורר לצאת לסבב חופשות.

1. העותר נדון למאסר בן שנתיים ו-3 חודשים בגין החזקת נשק שלא כדין. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 19.12.15, ויסיים לרצותו ביום 18.3.18. זהו מאסרו הרביעי, והוא מסווג בקטגוריה ב-1 משטרה. העותר מצביע על כל שמדובר בתקופת מאסר ארוכה יחסית, משמעותית יחסית לגילו, ומכל מקום הוא הפנים את הפסול והחומרה שבמעשיו. הוא נטל אחריות בפני גורמי הטיפול; שירות המבחן הגיש תסקיר חיובי בעניינו, שמרכזו נטילת האחריות מצידו, מודעותו לפסול במעשיו, מאמציו לשינוי ולשיקום, והשתלבותו בטיפול במאסר; גם דו"ח העו"ס שהוגש בעניינו היה חיובי, וכן דו"ח הרשות לשיקום האסיר. העותר השתלב בהליכים טיפוליים שונים, ובהם "שליטה בכעסים", "הורות", "שיחות פרטניות", "קבוצת אלימות כללית", "פסיכודרמה" ועוד. במהלך המאסר לא נפתח לו כל תיק פלילי ולא נתקבל בעניינו דוח משמעתי; העותר שוהה באגף נקי מסמים, מסר בדיקות שתן שיצאו נקיות. הוא משמש כאסיר באגף אסירי עבודה, זהו אגף רגיש, ורק אסירים הזוכים לאמון רב זוכים להשתלב בו, העותר משמש אף כאסיר תומך.

והנה, העותר מלין על כך שגם בהינתן כל הרקע החיובי העומד לזכותו, המשיבים דחו את בקשתו לצאת לסבב חופשות. החלטה זו, כך הוא טוען, אינה סבירה וניתנה שלא כדין, ועל רקע זה הוא עותר לחייב את שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב) להוציאו לחופשה.

2

2. לקראת הדיון בפני הגישו המשיבים את עמדתם לפיה יש לדחות את העתירה. גורמי המודיעין אצל המשיב מתנגדים להוצאתו לחופשה, לאור מידע מודיעיני שקיבלו. על רקע מידע זה, אין מקום להתערב בשיקול הדעת של המשיב. העותר מצידו ציין כי קיומו של מידע מודיעיני שלילי אינו מתיישב עם "העובדות בשטח", שכן מי שמשמש אסיר תומך צריך להיות נקי מחשד, ולכן אין זה הגיוני שהעותר משמש מחד גיסא כאסיר תומך ומאידך גיסא שקיים לחובתו חומר מודיעיני שלילי. ב"כ המשיב הבהירה כי אכן נוכח המידע החדש הוחלט אצל המשיב להפסיק את תפקודו של העותר כאסיר תומך עוד בחודש יוני 2017, והמידע המודיעיני בעניינו מדבר בעד עצמו.

3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר המודיעני שנמסר לי (בהסכמת ב"כ העותר), בא אני לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות.

4. נקודת המוצא לדיון היא שלרשות המשיב עומד שיקול דעת רחב בכל הנוגע להסדרת החופשות של האסירים. כך למשל פסק כב' השופט פוגלמן (רע"ב 8231/12 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (פורסם במאגרים; 2013 בפסקאות 5-4 להחלטה)):

כפי שנפסק לא אחת, אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר, ומדובר בטובת הנאה שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות בשירות בתי הסוהר [...].

שיקול מרכזי בהחלטה אם לאשר שילובו של אסיר בסבב חופשות הוא שאלת המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור. קביעת מסוכנותו של אסיר וההחלטה אם לאשר לו לצאת לחופשה כפועל יוצא, היא עניין של הערכת העובדות [...]. משימה זו, של הערכת המסוכנות הנשקפת מאסיר פלוני, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה, ובית המשפט יתערב במסקנת הרשות רק אם הייתה "סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר".

על רקע זה עיינתי בחומר המודיעיני שהועבר אליי במהלך הדיון. העותר ביקש שאבדוק אם מדובר במידע עדכני, או שמא במידע ישן, שאז אכן הוא לא משתלב עם תפקודו כאסיר תומך. ואכן, התרשמתי כי מדובר במידע מהעת האחרונה, מכמה מקורות. אציין שאם הידיעה העדכנית ביותר הייתה עומדת לבדה, יתכן כי היה מקום לבצע בירור נוסף מול המשיבים, אך ידיעה זו נלוות לידיעות עדכניות נוספות. שילוב הידיעות הוביל את הגורמים המוסמכים להפסיק את פעילותו כאסיר תומך. מכאן שעמדתו של המשיב היא קוהרנטית, ובהינתן מכלול המידע האמור, לא נראה ששיקול דעתו סטה באופן בולט מאמות מידה של סבירות, ולא נמצאה עילה להתערבות בו.

5. דין העתירה להידחות, וכך אני מורה. אני משוכנע שלא יהיה בכך כדי לרפות את ידיו של העותר מלהתמיד בדרך השיקום בה הוא צועד.

3

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.