1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה מאסר ראשון לתקופה של 12 חודשים בגין עבירה של הסתננות, לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954. בחלוף שני שליש מתקופת מאסרו, פנה העותר לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם על תנאי, ומשזו דחתה את עתירתו, הוגשה העתירה שבפנינו.

ב"כ העותר קובל כנגד נימוקי הוועדה וטוען לאי שיוויון לעומת אחרים שביצעו עבירות דומות, אך זכו ושוחררו מוקדם. לדבריו, גם אם יש מידע מודיעיני כנגד העותר, מדובר במידע מתחילת תקופת מאסרו שלא ראוי שיחשב נגדו, בוודאי לא חודשים רבים לאחר אותו אירוע. ב"כ העותר הפנה לפסיקה של וועדות אחרות, במקרים דומים, לטענתו, הוא ביקש שגם במקרה זה ישוחרר העותר, אשר אך נכנס לתחומי מדינת ישראל על מנת לעבוד.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את העתירה מנימוקי הוועדה.

2

הוועדה התייחסה בהחלטתה לכל הנימוקים שהועלו גם בפנינו על ידי הסנגור. הוועדה היתה ערה לכך שמדובר בעבירה אחת של הסתננות ללא עבירות נלוות; היתה ערה לנסיבותיו האישיות של העותר, בין היתר, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש אודותיו לבית המשפט; היתה ערה לפסיקה העניפה שיש בעניין שחרורם של אחרים שנדונו בגין עבירות דומות, אך הוועדה סברה כי לאור המידע הסודי שהוגש לעיונה, אומנם מחודש יוני 2013, אכן ניתן ללמוד על מסוכנות עתידית מצדו של העותר. כמו כן, ציינה הוועדה, כי העותר היה מעורב בקטטה בחודש אוגוסט 2013, וציינה, בצדק, כי כל מקרה נדון לגופו, ובכל מקרה, הערכת המסוכנות נעשית לגבי האסיר המסויים והספציפי שעניינו נדון בפניה.

לא מצאנו כי החלטת הוועדה איננה סבירה. הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, ומסקנתה נופלת במתחם הסבירות, ועל כן העתירה נדחית.

הוקלד על ידי טובה שרגא