1

1.         העותר מרצה עונש מאסר למשך 19 שנה בגין הריגת בן זוגה של גרושתו והוא מבקש לאפשר לו להיפגש במקום מאסרו עם ד"ר שני, קרימינולוג קליני, על מנת ליתן חוות דעת לצורך יציאתו לחופשה, לאחר שריצה חמש וחצי שנים מתוך מאסרו והתנהגותו היא ללא רבב.

2.         המשיב מתנגד לאפשר לעותר להיפגש עם ד"ר שני במקום מאסרו שכן פקודת בתי הסוהר לא מתירה לגורמים חיצוניים להיכנס לבית הסוהר, אלא אם הם כלולים ברשימה סגורה שמפורטת בפקודה או בהוראות אחרות.

            עפ"י הכללים שנקוטים במשיב מותר למומחה פרטי, לרבות קרימינולוג קליני, לבקר אסיר רק כדי לאבחן אותו לצורך נקיטת קו הגנה במשפטו, לצורך חנינה, קציבת מאסר עולם או הקלה בעונש ולצורך הכנת תוכנית שיקום פרטית לאחר שחרורו.

2

3.         במקרה נושא העתירה מתנגד המשיב להוצאת העותר לחופשה וסומך התנגדותו על חוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 8.7.13, אשר העריכה את מסוכנותו של העותר כגבוהה מאחר והוא ממזער מחומרת עבירותיו נושא מאסרו, לא רואה עצמו כאדם אלים, מביע רצון מילולי בלבד להשתלב בטיפול וחסר תובנה ומודעות לחומרת מעשיו והשלכותיהם.

4.         מאחר וחלפה למעלה משנה מאז קבלת חוות דעת ועדת אלמ"ב, ומבלי צורך לעת הזו להכריע בגורל בקשתו של העותר להיפגש עם ד"ר שני במקום מאסרו למטרה המפורטת בעתירה, הרי מדובר בבקשה מוקדמת מדי לאור הזמן שחלף בין מתן חוות דעת ועדת אלמ"ב, שהתנגדותה ליציאת העותר לחופשות עומדת בבסיס התנגדות המשיב ליציאתו לחופשות, לבין הדיון בעתירה.

5.         לאור כל האמור לעיל, ומבלי צורך לעת הזו לדון בבקשה נושא העתירה, אני דוחה את העתירה.

            ועדת אלמ"ב מתבקשת לתת חוות דעת מעודכנת במהלך החודשים נובמבר- דצמבר 2014 בקשר לבקשת העותר לצאת לחופשות.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, במעמד ב"כ המשיב.