בעתירה קצרה שהגיש העותר בעצמו, הוא מבקש שבית המשפט יורה לרשות לשיקום האסיר, להכין עבורו תכנית שיקום לצורך ועדת שיחרורים, הפועלת מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, וזאת לאור "תנאים מוקדמים" שהציג, לטענת העותר, נציג רש"א. בהחלטה קודמת צורפה רש"א כמשיבה, והתבקשה להידרש לשאלת הסמכות.

משיב 1 טען שנושא העתירה אינו נוגע למאסרו של העותר, ועל כן אינו בסמכותו של בית משפט הדן בעתירות אסירים מכוח סעיף 62' לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971. כן הפנה לקיומו של הליך המתנהל בפני ועדת השחרורים (וש"ר 15578-08-18) הקבוע ליום 28.6.23, וטען שנושא העתירה צריך להתברר בפני ועדת השחרורים בגדרו של אותו הליך.

משיבה 2 הציגה את פירוט הטיפול בעניינו של העותר והפנתה אף היא להליך המתנהל בפני ועדת השחרורים, בלי להידרש לשאלת הסמכות.

לאחר שעיינתי בדבר, מצאתי שדין העתירה להימחק על הסף, אף ללא תגובה של העותר משום שאינה בסמכותו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר.

הכנת תוכנית שיקום של רש"א מכוונת לשחרורו של האסיר ונבחנת על ידי ועדת השחרורים, אשר על החלטותיה רשאי אסיר להגיש עתירה מנהלית מכוח סעיף 25 לחוק מאסר על תנאי. תכנית שיקום כזו, אינה עוסקת בתנאי הכליאה. זיקתה למאסר קשורה לקיצורו מכוח סמכותה של ועדת השחרורים, ועל כן אינה מצויה בסמכותו של בית משפט הדן בעתירות אסירים מכוח סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר.

מן העתירה עולה, שאפשר שלעותר יש טענה באשר לתנאי חופשה במהלך מאסרו. בעניין זה פתוחה דרכו למצות את ההליך המנהלי, ולאחר קבלת החלטה לבחון השגה עליה בעתירת אסיר.

סוף דבר, העתירה נמחקת.

החלטה זו וכתבי בית הדין בהליך ימסרו לעותר במישרין עד יום 28.6.23 (ככל האפשר לפני הדיון בועדת השחרורים).

ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ג, 27 יוני 2023, בהעדר הצדדים.