1

נוכחים:

העותר בעצמו

ב"כ המשיבים - עו"ד רותם כץ עקיבא ורבקה ימר

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר טוען כנגד החלטתה משיב שלא לאפשר לו חופשה חריגה ביום 24.7.17 על מנת ללוות את בנו ללשכת הגיוס. המדובר באסיר פלילי המרצה עונש מאסר בן שנה ו- 8 חודשים בגין עבירות תעבורה. העותר צפוי לסיים לרצות את מאסרו המלא ביום 15.10.17 והוא מסווג תחת קטיגוריה ב1.

העותר טוען, בין היתר, כי המדובר בארוע חשוב בעבורו ובעבור בנו, כי בנו לא ילווה על ידי אחרים ללשכת הגיוס, כי ניתן לאשר לו חופשה חריגה כפי שלאסיר אחר אושרה חופשה חריגה על מנת לצפות בבנו משתתף בתחרות ריצה, כי המדובר בבנו בכורו וכי מועד שחרורו קרוב.

2

המשיב, מצידו, טוען כי העותר אינו משולב בסבב חופשות משום קשייו לקבל אחריות על מעשיו, מדגיש את התמכרותו הלא מטופלת של העותר לסמים, וכן את התנגדות משטרת ישראל לבקשה משום קשיים לתת בעותר אמון לאחר שביצע עבירות נוספות בהיותו אסיר ברשיון. עוד מפנה המשיב לכך כי מטרת החופשה אינה נמנית על הוראות הפקודה הרלבנטית וכי לא ניתן להפלות את העותר לטובה מאסירים אחרים שעניינם דומה.

לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי החלטת המשיב סבירה כך שיש לדחות את העתירה.

הקושי הראשון הניצב מלפני העותר הוא העובדה שמטרת החופשה אינה נמנית על הוראות פקודת הנציבות 04.40.00 (פרק ח' סעיף לח(2)). מקובלת עלי טענת המשיב כי אף שאין להקל ראש בחשיבות גיוס בנו של העותר, עניינו אינו שונה מכלל האסירים שילדיהם מתגייסים ואין להפלות את העותר לטובה ביחס אליהם.

הקושי השני הניצב מלפני העותר הוא התמכרות לסמים שאינה מטופלת כעמדת גורמי הטיפול.

הקושי השלישי הניצב מלפני העותר הוא היבט האמון החסר שניתן לייחס לו.

עמדת המשטרה בהקשר זה מקובלת עלי, גם אם אכן רק ביצע העותר עבירה של נהיגה בזמן פסילה בהיותו אסיר ברשיון.

לאור כל אלו, הסתמכות המשיב על הוראות הפקודה, על עמדת גורמי הטיפול ועל עמדת המשטרה סבירה בעיני. אך אציין כי קיים הבדל בין עניינו של העותר לבין עניינו של אסיר אחר שאושרה לו חופשה חריגה על מנת לצפות בבנו המשתתף בתחרות ריצה ולו לנוכח הטעם ההומניטרי שאותר שם לאור פנייתו הנרגשת של הבן אל המשיב, פניה שאינה קיימת כאן על אף אזכור העותר בהקשר זה. בנוסף, לא נודעו קשיי אמון והתמכרות בעניינו של אותו עותר, להבדיל מן העותר שמלפניי.

מכל המקובץ, העתירה נדחית.

לאור תנועות כספים בדפי החשבון של העותר, ועל אף שאינן גבוהות, הן אינן כה נמוכות על מנת שתתקבל בקשתו לפטור מאגרה.

הבקשה לפטור מאגרה נדחית.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 15 ימים.

ניתנה והודעה היום כ"ה תמוז תשע"ז, 19/07/2017 במעמד הנוכחים.

3