1

נוכחים:

העותר

ב"כ המשיב עו"ד אפרת פלד-הרוש

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר נדון ל-11.5 שנות מאסר שמניינן מיום 14.12.06 בגין הריגה ותקיפה.

העותר מלין על אי שילובו בסבב חופשות. לטענתו, הוא מרצה למעלה מ-8 שנות מאסר, אביו נפטר והוא יצא ל-3 חופשות מיוחדות ורוצה לפגוש את בני משפחתו, הוא עובד במפעלי בית הסוהר, אמו קשת יום ואינה מגיעה לבקרו.

בכתב התשובה נטען כי המשיב מתנגד להוצאתו של העותר לחופשות בשל העדר טיפול באלימות והתמכרות. עתירות שהגיש בעבר לשילובו בסבב חופשות נדחו (13.11.12 כב' השופטת רג'יניאנו, 11.6.13 כב' השופט פרסקי).

העותר הועבר לכלא דקל לצורך השתתפות בהליך גמילה אך לא התמיד בו ונפלט.

ביום 4.2.14 דנה ועדת השחרורים בבקשתו של העותר לשחרור מוקדם ודחתה בקשתו בשל מידע מודיעיני, הפרות משמעת והתנגדות גורמי הטיפול.

2

לעותר עבירות משמעת רבות החל משנת 2009 ועד חודש מאי 2013. גורמי הטיפול הביעו עמדתם ולפיה טרם מאסרו לא עבר העותר גמילה ממוסדת. בחודש ינואר 2013 הועבר לטיפול גמילה בכלא אלה ולאחר כחודשיים נפלט מן המחלקה לאור קשיי השתלבות.

ביום 14.8.14 הוצע לו להשתתף בקבוצה למניעת אלימות כללית בבית סוהר דקל. הוא הגיע לשלושת המפגשים הראשונים אך לא שב לקבוצה, הוצע לו עת הגיע לבית סוהר מעשיהו לעבור לבית סוהר חרמון לטיפול בהתמכרות ובאלימות, אך הוא סירב למעבר, וכשעמדה להיפתח קבוצה לטיפול באלימות בבית סוהר מעשיהו, הוא רואיין לקבוצה אך נמצא לא מתאים לאור מוטיבציה נמוכה בראיון ופסיביות באשר לשינוי שעליו לערוך בחייו.

גם נציגת רש"א שנפגשה עם העותר החליטה כי עד שלא יעבור טיפול בתוך כתלי בית הסוהר, לא ניתן יהיה לבנות עבורו תוכנית שיקום.

לאור כל האמור, החלטת המשיב הינה החלטה סבירה שכן תנאי ליציאה לחופשות הינו טיפול ייעודי אשר הוצע לעותר אך הוא סירב לו ומתן אמון בו.

לאור האמור, הנני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום י' באדר תשע"ה, 1/3/2015 במעמד ב"כ המשיב והעותר.