1

לפניי עתירת העותר, אסיר פלילי, בגדרה הוא מבקש להורות למשיב להוסיף ולאפשר לו לקיים ביקורים סגורים עם בת זוגו.

רקע

1.     העותר מרצה עונש מאסר בן 11 שנים ו- 5 חודשים, בגין עבירות רכוש, אלימות, סמים והפרת הוראות חוק. העותר החל לרצות את מאסרו ביום 20.4.13 והוא צפוי לסיים את תקופת מאסרו ביום 19.9.24. מדובר במאסרו השישי של העותר והוא מסווג לקטגוריה א'.

2

2.     החל מינואר 2017, הועבר העותר למאסר בתנאי הפרדה. העותר זכה לביקורי בת זוגו, עד ליום 22.5.17, מועד בו הגיעה בת הזוג לבית המאסר ונמסר לה כי היא אינה רשאית לבקרו. עוד באותו היום, פנתה ב"כ העותר לקצינת האסירים בנושא, אך פנייתה לא נענתה.

בחלוף כשבוע, הגיעה בת זוגו של העותר לביקור נוסף ושוב נמסר לה כי אינה רשאית לבקרו. ב"כ העותר פנתה לקצינת האסירים בשנית, אולם גם פנייתה זו לא נענתה.

תמצית טענות הצדדים

3.     העותר טוען כי הוא מוחזק בתנאי הפרדה, כך שנשללו ממנו זכויות בסיסיות המוקנות לכל אסיר פלילי, כביקורים פתוחים ושיחות טלפון, למעט עם ילדיו. העותר הדגיש כי אינו זוכה אף לצאת לחופשות ולנוכח המגבלות החמורות החלות עליו ומכאן טוען לחשיבות המוגברת הקיימת ביחס לביקורי בת זוגו. העותר סבור כי בנסיבות אלו, שלילת ביקוריה מהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בזכויותיו. כן טוען העותר כי המדובר בשלילת טובת הנאה שלא ניתן לעשותה ללא עריכת שימוע כדין.

4.     המשיב, מנגד, טוען כי ביקורים סגורים לאסיר המוחזק בתנאי הפרדה, מתאפשרים רק לבני משפחה מקרבה ראשונה, בעוד שביקורים סגורים עם בני זוג שאינם רשומים, כידועים בציבור - מותנים באישור חריג של מפקד המחוז ובחוות דעת מודיעינית. הכל, בכפוף לכך שהוראות חטיבת הביטחון לגבי אסיר בהפרדה, אינן מורות אחרת. המשיב הוסיף וטען, כי מחוות הדעת המודיעיניות והמשטרתיות בעניינו של העותר, עולה כי לא ניתן לאשר לו ביקורים פתוחים, או סגורים וכן התייחדות עם בת זוגו. כן הדגיש המשיב את הפיקוח המוגבר שיידרש לשם כך. המשיב סבור שבמקרה הנדון אין חובה לעריכת שימוע, משאין מדובר בשלילת ביקורים, ככלל, אלא בשלילת כניסת בת הזוג בלבד.

5.     המשיב הגיש לעיוני חומר מודיעיני ומשטרתי.

שני הצדדים תמכו טענותיהם באסמכתאות.

דיון והכרעה

6.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר המודיעיני והמשטרתי ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין - שוכנעתי כי דין העתירה להידחות.

3

7.     הוראת סעיף 30(ב) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, קובעת כי:

"מנהל בית הסוהר רשאי לאסור, בהחלטה מנומקת ובכתב, את כניסתו של מבקר לבית הסוהר, להגבילה בתנאים או להפסיק ביקור או פגישה עם אסיר, אם יש לו יסוד סביר לחשוד שביקורו של אותו אדם יגרום לפגיעה בבטחון המדינה, בבטחון הציבור או בסדר הטוב והמשמעת של בית הסוהר".

כמו כן, הוראת סעיף 22 לפקודת הנציבות 04.03.00 - החזקת אסירים בהפרדה, קובעת כי ביקורים לאסיר בהפרדה יתאפשרו ביחס לבני משפחה מדרגה ראשונה בלבד וכי בסמכותו של מפקד המחוז לאשר ביקור לבני זוג שאינם רשומים כנשואים - בכפוף לחוות דעת מודיעינית ובתנאי שהוראות חטיבת הביטחון לגבי אסיר ההפרדה אינן מורות אחרת.

8.     ובהתאמת הדברים לעניינו של העותר; על אף שהעותר מוחזק בתנאי הפרדה במשך תקופה בלתי מבוטלת, כך שיש לבחון באופן דווקני כל פגיעה נטענת בזכויותיו המעטות, המידע המודיעיני שהגיש המשיב וחוות הדעת המשטרתית, גם זו העדכנית, אינן מאפשרות הגדרת המשיב כבלתי סבירה. שוכנעתי כי קיים יסוד סביר לחשש שהתרת ביקורי בת הזוג, לעת הזו, עלולה להביא לתוצאה שאינה מיטיבה עם אינטרס הציבור. עם זאת, לאור האמור במידע המודיעיני והמשטרתי, סבורני כי לעת הזו, יש לתחום את תקופת הגבלת ביקורי בת הזוג למשך חודשיים בלבד. תוצאה זו מאזנת לדידי בין האינטרס הציבורי למוגנות ולהתנהלות יעילה של רשויות אכיפת החוק, לבין זכותו של העותר לפגיעה מידתית בזכויותיו.

4

9.     בהתאם להחלטה מפרוטוקול הדיון מיום 21.6.17, נערך לעותר שימוע בדיעבד ובהתאם לתורת "הבטלות היחסית" וחוות הדעת המשטרתית המסווגת, שביקשתי שלא לסכל את תכליתה. עיון בחוות הדעת הכללית של סג"ד סוזי ליאן סעדון, מלמד כי העותר הוזמן לראיון שבו עודכן כי בת זוגו אינה מאושרת לכניסה לביקורים. העותר השיב כי לשיטתו, קיימת התנכלות כלפיו מצד המערכת. בנוסף, מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה זכאותו של העותר לביקורים לא נשללה. לאור הוראת סעיף 22 לפקודת הנציבות 04.03.00 - החזקת אסירים בהפרדה ולאור עמדת גורמי המודיעין והמשטרה בעניינה של בת הזוג, לא מתאפשרת התרת ביקוריה את העותר ואין בסמכותו של מפקד המחוז לאשר לה לבקרו.

10.  עיינתי באסמכתאות שאליהן הפנה העותר והתרשמתי כי אין בהן כדי לשנות ממסקנתי ולא ניתן לגזור מהן גזירה שווה לעניינו של העותר. בעת''א 7170-09-12 זגורי נ' שירות בתי הסוהר (19.12.12), נדונה שלילת זכותו של אסיר לביקורים פתוחים. בעת"א 57580-07-12 בוקלובסקי נ' שירות בתי הסוהר (1.11.12), נדונה שלילת זכותו של אסיר לביקורי התייחדות ובעת"א 44814-10-11 בר מוחה נ' שירות בתי הסוהר (11.11.12), נדונה שלילת טובת הנאה מסוג קשר טלפוני. במקרה הנדון, נאסרה כניסת בת הזוג לבית הסוהר, עקב מידע מודיעיני ומשטרתי הקשור אף בה. אין המדובר בשלילה מוחלטת של טובת הנאה העומדת לעותר בדמות ביקורים, שכן העותר עודנו זכאי לביקורי בני משפחתו וכן נערך לו שימוע, גם אם בדיעבד. בעת"א 50792-03-12 מוסלי נ' שירות בתי הסוהר (24.5.12), נקבע כי החלטת המשיב לאסור את ביקורי אחיו של האסיר, נבעה מחשש בעלמא - שלא כבמקרה הנדון. בעת"א 53867-02-13 נזאל נ' משטרת ישראל (12.5.13), נקבע כי החלטת המשיב לאסור את ביקורי אמו של האסיר ניתנה כדין. עם זאת, נקבע כי בהינתן קיומם של כלים מידתיים יותר, כהגבלת המפגש בתנאים - לא היה מקום לאסור את כניסתה לתקופה בלתי מוגבלת. בעת"א 43774-04-12 רובין נ' משטרת ישראל/שירות בתי הסוהר (3.7.12), נדונה החלטת המשיב לאסור ביקורים סגורים של אסיר עם בני משפחתו, שלא כבמקרה הנדון.

11.  לאור המקובץ, סבורני כי החלטת המשיב, הנסמכת על עמדת גורמי המודיעין והמשטרה, היא החלטה סבירה ואין להתערב בה, כך שהעתירה נדחית. לצד זאת, אני מורה כי החלטת המשיב תעמוד בתוקפה למשך חודשיים בלבד, החל מיום 9.7.17 ובהתאמה למידע המשטרתי העדכני, כפי שהתקבל.

ניתנה היום, א' אב תשע"ז, 24 יולי 2017, בהעדר הצדדים.