1

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט מ. בן חיים) מיום 27.9.17. בית משפט קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירה על סעיף 6(ד)(16) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד - 1983, בכך שהחנה את רכבו בחנית נכים וגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪ בתשלומים.

על פסק דין זה הוגש הערעור נשוא הדיון. לטענת המערער הוא חנה בחניית נכים ליד קופת חולים מכבי והמקום מפסיק את פעילותו בשעה 19:00 והוא חנה במקום בשעה 22:00, לדבריו, מחמת מצוקת חניה קשה באיזור מגוריו.

לדברי המערער, טיעוניו לא נשמעו כראוי ובית משפט התעלם מהם לחלוטין.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי המערער החנה את רכבו במקום חניה המיועד לנכים משותקי רגליים בלבד ומקום החניה מסומן ככזה.

2

העובדה כי מקום חניה זה ממוקם ליד קופת חולים מכבי והמקום נסגר לקהל בשעה 19:00, איננה משמשת היתר לחניה במקום בחניית נכים בשעה מאוחרת יותר. כל עוד לא סוייג התמרור דנן לשעות מסויימות גם בשעה מאוחרת יותר עלולים להגיע למקום רכבי נכים כפי שהגיע לשם המערער. גם העובדה כי במקום מגוריו של המערער קיימת מצוקת חניה קשה איננה משמשת נימוק לקולא בהליך זה, ואם ברצונו להעלות את המודעות לכך כטענתו, יש צורך לנקוט בהליך מנהלי.

לא מצאתי כי בית משפט קמא שגה בשיקוליו או במסקנותיו. אכן כפי שקבע בית משפט קמא, המערער לא הפנים כלל את האיסור נשוא העניין זאת אני למדה גם מטיעוניו בערעור והוא סבור כי מצוקת החניה במקום מגוריו מתירה לו לחנות בחניית נכים במקום אחר.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

מזכירות בית המשפט תודיע על מתן פסק הדין למערער.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ח, 01 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.