לפנינו שני ערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ). המערער בע"פ 1385/22 (להלן: המערער) חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, ומיקד אותו בחומרת גזר הדין. המדינה מצדה ערערה על קולת העונש. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 6.5 שנים מתוכן שנתיים בחופף לעונש מאסר אותו ריצה בתיק נוסף למשך תקופה של 7.5 שנים (להלן: התיק הנוסף). לאחר הגשת ערעור המדינה החמיר בית משפט זה בעונשו של המערער בתיק הנוסף והעמיד אותו על 9 שנים (ע"פ 2508/21 עבד אלגוואד נאסר נ' מדינת ישראל (7.6.2022)וע"פ 2630/21 מדינת ישראל נ' עבד אלגוואד נאסר (7.6.2022)).

           כמו כן נגזרה עליו תקופת מאסר נוספת בת חצי שנה במצטבר בהליך אחר, שיסודו באירוע בין כתלי הכלא, כך שעונש המאסר הכולל שבו נושא המערער בפועל עומד על 14 שנים.

           שקלנו את טיעוני הצדדים. עונש המאסר שנגזר על המערער בתיק שלפנינו הוא על הצד המקל. אם בכל זאת ראינו להשאיר את העונש על כנו הרי זה בשל קבלת אחריות (ולו גם חלקית ומאוחרת) מצדו, בכך שלא עמד על ערעורו על הכרעת הדין; והתקופה הכוללת של המאסר שבפניה הוא ניצב, שעומדת על 14 שנים, שמבטיחה הרחקתו מהחברה לתקופה ממושכת.

           בנסיבות אלה החלטנו לדחות את שני הערעורים.

           ניתן היום, ‏ז' בתמוז התשפ"ג (‏26.6.2023).

_________________________

22013080_M04.docxנב