1

המערער הועמד בבית משפט קמא לדין בגין מספר עבירות של תקיפה. התקיימו מספר ישיבות בבית משפט, בסופו של דבר בישיבת יום 8.5.14 הודיעה התביעה כי לא עלה בידה לאתר את המתלוננת, שעל כן היא מבקשת לחזור בה מכתב האישום בהסכמה. המערער לא נכח באותה ישיבה. בית המשפט (כב' השופט ש' בקר) קבע כי כתב האישום יבוטל "כתב האישום יבוטל בהסכמה מותנית, אם יודיע הנאשם תוך 45 יום כי אין הוא מסכים לביטול כתב האישום, בכתב, אזי יזומן לדיון ונדון בבקשתו, ובכלל".

על החלטתו של בית משפט קמא הוגש הערעור בפנינו.

לטענת הסנגורית, בית משפט יצר מנגנון שאיננו קיים בחוק. משלא נתן המערער את הסכמתו לחזרה מוסכמת מכתב האישום, אזי האופציה שהיתה פתוחה בפני בית משפט קמא הינה לזכותו ולא לבטל ביטול מותנה את כתב האישום כפי שנהג בפועל.

לישיבת היום זומן המערער וכמעט כצפוי לא הופיע גם הפעם. לטענת הסנגורית, עדיין בית משפט זה אמור לדון בערעור משום שמדובר בסוגיה עקרונית. איננו רואים לנכון לדון בערעור לגופו, הגם שנאמר בשולי הדברים הערה בנושא זה. מכח סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי אנו רואים לנכון לדחות את הערעור. סעיף זה מקנה לבית המשפט את היכולת לנהוג כך בלשון הסעיף: "...או אם המערער הוא שלא התייצב - לדחות את הערעור מטעם זה בלבד".

2

בנסיבות הענין נראה לנו שזוהי הדרך הנכונה שבה עלינו לנהוג. המערער לא הראה התעניינות לאורך התקופה, לא הופיע לישיבת היום, מפי הסנגורית שמענו כי הטלפון שלו מנותק, שעל כן איננו סבורים כי יש מקום לדון בתיק בהיעדרו.

מעבר לנדרש נציין, כי גם אם נפלה שגגה מעם בית משפט קמא כאשר קבע את המנגנון בו ניתן לבטל

את החלטתו, הרי שפתח את הדלת בפני הודעה מפי המערער כי הוא איננו מסכים לביטול כתב האישום. המערער כאמור לא טרח להודיע הודעה כלשהי ומשכך איננו סבורים כי נפל עיוות דין בעניינו.

התוצאה היא כי מכח סמכותנו על-פי סעיף 208 אנו דוחים את הערעור בשל אי הופעת המערער. לפנים משורת דין אנו מפנים את תשומת לב הסנגורית גם לסעיף 208א'. אם נקבל בקשה מכח סעיף זה נדון בה בהתאם לאמור בה.

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"ה, 08/12/2014 במעמד הנוכחים.