1

            בערכאה הראשונה הוטלו על המבקש מאסר בפועל למשך 7 חודשים ומאסר מותנה, וכן חויב המבקש בתשלום פיצויים לנפגעי העבירות: למר סגל בסך 10,000 ₪ ולומר יונס, בסכום של 30,000 ש"ח.

            בפסק הדין בערעור ניתנה למבקש הקלה בכך שהמאסר הועמד על תקופה של 6 חודשים, ולאחר שהמבקש התחייב לשלם את הפיצויים בשלמות ובמועד, נרשם כי "היה [והמערער] לא יעמוד בכך ... יקויים דיון ובו תהיה השלמה לפסק הדין של ערכאת הערעור, אשר תהיה מוסמכת להטיל עונש של קנס, כפי שייראה לה צודק והוגן בנסיבות המקרה."

            התשלום למר סגל בוצע במלואו ובמועד ביום 16.2.14 לאחר שניתנה ארכה לכך, ולגבי הפיצויים למר יונס עותר המבקש כי נבטל את חיובו בהם. לטענתו, לאחר שמיעת הערעור נכרת הסכם עם מר יונס בדבר סילוק המגיע, שולמו לו פיצויים, ואין הצדקה לחיוב כפול. לכך מתנגד מר יונס, אשר מסביר, בין היתר, בתגובה מפורטת בכתב מיום 4.2.14 כי הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים מתייחס לחוב שבפסק הדין האזרחי, בלא שבכך הופטר המבקש מן החיוב שהוטל במשפט הפלילי, בערכאה הראשונה.

2

            כאמור, נפסק בערעור כי במידת הצורך יקוים דיון ויינתן פסק דין משלים "של ערכאת הערעור, אשר תהיה מוסמכת להטיל עונש של קנס, כפי שייראה לה צודק והוגן בנסיבות המקרה." השארנו לעצמנו סמכות לדון בהטלת קנס. אין לנו סמכות לדון כיום בשינוי החיוב בפיצויים, גם לא בשאלה אם המגיע סולק מכוח הסכם הפשרה עליו מסתמך המבקש. אפשר שניתן לברר זאת או יהא צורך להתייחס לכך, בהליך אחר, אך לא בהליך שבמסגרת הבקשה הנוכחית, הנוגעת כולה רק לעניין הפיצויים.

            מסיבה זו, מבלי להביע דעה לגופה של המחלוקת בשאלת הפיצויים למר יונס, הבקשה של המבקש בקשר לכך, נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.