1

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופט משה טוינה

1.     כנגד המערערת (להלן - החברה) וכנגד מר עדי מישאלוף, מנהל בחברה (להלן - המנהל), הוגש כתב אישום בגין עבירה על פי חוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991, אשר בוצעה ביום 28.1.2004 בקשר עם העסקת שבעה עובדים זרים שלא על פי היתר כדין. החברה הואשמה בהעסקת העובדים שלא על פי היתר כדין. המנהל הואשם בכך שהפר את חובתו, כנושא משרה, לפקח ולעשות ככל שביכולתו למניעת ביצוע העבירות על ידי החברה, וזאת על פי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

2.     החברה והמנהל הודו בעובדות כתב האישום.

3.     ביום 30.5.2014 הורשעו החברה והמנהל במיוחס להם בכתב האישום. חרף התנגדות המשיבה, הופנה המנהל לקבלת תסקיר שירות מבחן. תסקיר שירות המבחן המליץ על אי הרשעת המנהל.

2

4.     בגזר דין מיום 12.6.2014 נקבע כך:

4.1.ההרשעה כנגד המנהל תבוטל, והוא יבצע 140 שעות שירות לתועלת הציבור בפנימיית נווה יהודה בתפקידי חונכות לילדים. על קביעה זו של בית הדין האזורי הוגש ערעור מטעם המדינה (ע"פ 3043-09-14. פסק הדין בערעורה של המדינה יינתן בנפרד).

4.2.על החברה יוטל קנס כספי בסך של 81,760 ₪, קנס בשיעור של 10% מהקנס המירבי, אשר ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים, וכן תידרש החברה לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה על פי חוק עובדים זרים בסך של 100,000 ₪ למשך שלוש שנים. על קביעה זו של בית הדין האזורי הוגש ערעורה של החברה.

5.     החברה טענה בערעורה כי למרות שהעובדים הזרים הועסקו ללא היתר, העובדים הזרים לא קופחו ושולם להם שכר על פי דין; העבירה נעברה לפני 10 שנים ומאז לא נעברה עבירה דומה; החברה (ומנהל החברה) מצויים בקשיים כלכליים, שהחמירו בתקופה זו, כתוצאה ממבצע צוק איתן; לחברה ולמנהל החברה חובות רבים; שיעור הקנס עלול לגרום לקריסתה העסקית של החברה ולפיטורי עובדים; אין הלימה בין קביעתו של בית הדין האזורי שלפיה יש לבטל את הרשעתו של המנהל כדי לאפשר לו להשתקם לבין שיעור הקנס, שעלול למוטט את החברה, עסקו של המנהל. נוכח האמור, עתרה החברה לביטולו של הקנס או להפחתתו.

3

6.     המדינה טענה כי אין מקום לסטות מהכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית; יש להפריד בין המנהל לבין החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת, ולכן אין ללמוד ממצבו ומנסיבותיו האישיות של המנהל ביחס לחברה; הקנס שהוטל על החברה הוא ברובד התחתון - 10% מהקנס המירבי; שיעור הקנס שהוטל על החברה - 11,680 ₪ לכל עובד - גבוה אך מעט משיעור הקנס המינהלי באותה תקופה; הגם שהמדינה לא ערערה על חומרת העונש, נסיבות המקרה הצדיקו הטלת עונש חמור יותר, וזאת בשים לב למכלול הנסיבות - הערך שנפגע בביצוע העבירות, אשר בוצעו במסגרת משלח ידה של החברה מתוך מודעות מלאה לאיסור העסקת עובדים זרים שלא כדין, כאשר חלקה בביצוע העבירות היה מלא וכאשר בעבר הוטלו עליה קנסות מינהליים; בהתחשב בשיעור הקנס המינהלי בתקופה הרלוונטית - 10,000 ₪ - הרי שהיה מקום להטיל על החברה קנס שלא יפחת מכפל הקנס המינהלי הקובע לעבירה, דהיינו 20,000 ₪ בגין כל עובד; נוכח האמור, אין מקום להקל בעונשה של החברה. עם זאת, במהלך הדיון לפני המותב הודיעה המדינה כי היא מסכימה להגדלת מספר התשלומים, כך שהקנס ישולם ב- 24 תשלומים.

7.     לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לבטל או להפחית את הקנס שהוטל על החברה. כאמור, החברה הורשעה בהעסקת שבעה עובדים זרים. כמו כן, החברה ביצעה בשנים קודמות עבירות, שבגינן הוטלו עליה קנסות מינהליים. למרות האמור, העונש שהוטל על החברה היה ברובד נמוך ביותר, 10% משיעור הקנס המירבי, ומעט יותר משיעור הקנס המינהלי נכון לאותו מועד. אכן, חלף זמן ניכר ממועד ביצוע העבירה, אולם לטעמנו עניין זה נשקל על ידי בית הדין האזורי, עת קבע שיעור קנס נמוך ביותר בהתחשב במכלול נסיבות המקרה.

8.     עם זאת, נוכח הנסיבות שפורטו בהודעת הערעור ובטיעון לפנינו על מצבה הכלכלי הקשה של החברה, ובהתחשב גם בהסכמת המדינה, יש מקום להגדיל את מספר התשלומים, ולקבוע כי הקנס ישולם ב- 24 תשלומים שווים.

9.     סוף דבר: הערעור מתקבל כך ששיעור הקנס שקבע בית הדין האזורי יישאר על כנו, אולם הקנס בסך של 81,760 ₪ ישולם ב- 24 תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 1.2.2016, ובכל ראשון בחודש שלאחר מכן. המזכירות תנפיק ותשלח לחברה שוברים לתשלום הקנס בהתאם לאמור לעיל.

4