1

                                                 ע"י ב"כ עו"ד מורי דודי וייס           

1.         הערעור דנא הוא על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת תמר נמרודי) מיום 10.8.14 בב"ש 7584/13 בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו הריסה מנהלי.

2.         הדיון בערעור התקיים ביום 27.11.14 ועכבתי את מתן פסק הדין לבקשת המערער כדי לאפשר לצדדים להדבר.

            ביום 17.12.14 הגיש המערער בקשה למתן ארכה עד ליום 25.12.14 כדי לאפשר לו למצות את הליך ההדברות.

            נעתרתי לבקשה ובהתאם קבעתי ת.פ. ליום 26.12.14 וציינתי בהחלטה כי "המערער יעדכן את בית המשפט. בהעדר עדכון - אדרש למתן פסק דין".

            במועד הת.פ. לא נתקבל כל עדכון וגם בחלוף הימים לאחר מכן, לא נתקבלה כל הודעה - משכך ראיתי ליתן את פסק הדין.

3.         ביום 9.10.13 נחתם צו הריסה מנהלי להריסת מבנה חד קומתי ברחוב עוזי נרקיס בשועפט בשטח של 215 מ"ר. המערער הגיש בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ובקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה.

4.         בית משפט קמא עיכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי וקיים דיון ביום 18.11.13 בבקשה לביטולו.

2

במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות להן ניתן תוקף של החלטה. בהתאם להחלטה (שנתנה כאמור תוקף להסכמות הצדדים), נמחקה הבקשה לביטול הצו; צו ההריסה המנהלי נותר בתוקף אך ביצועו נדחה ב- 6 חודשים "ולא יאוחר מיום 18.5.14" (סעיף 2 להסכמות, פרוטוקול עמ' 1). עוד סוכם כי "ככל שעד ליום 18.5.14 לא תוגש בקשה להיתר, לא תהיינה ארכות נוספות לביצוע הצו" (סעיף 8 להסכמות, עמ' 2 לפרוטוקול).

5.         ביום 18.5.14 הגיש המערער בקשה להארכת מועד כניסת צו ההריסה לתוקף, ולאחר קבלת תגובת המשיבה, ובהעדר תשובת המערער שלבקשתו קבל ארכה להגשתה אך זו לא הוגשה, קבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבה כי מניין 30 הימים להריסת המבנה יחל ביום 10.8.14 (החלטה מיום 10.7.14).

6.         לאחר החלטת בית המשפט הוגשה תגובת המערער ובית המשפט ביקש את תגובת המשיבה עד ליום 21.7.14, ובינתיים עיכב בית המשפט (כב' השופט שטרק) את ביצוע הצו עד ליום 15.9.14 כדי לאפשר לכבוד השופטת נמרודי ליתן החלטה בבקשת הארכה.

ביום 10.8.14 דחתה כבוד השופטת נמרודי את הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו. בהחלטה ציינה כי צו ההריסה המנהלי ניתן ביום 9.10.13 ובהסכמת הצדדים נדחה מועד ביצועו למשך 6 חודשים. מאחר שלא חלה התקדמות בהליכי התכנון "שכן טרם הוסדר אפילו עניין הבעלות וטרם נפתח תיק היתר. בנסיבות אלה ומכיוון שמדובר בצו מנהלי, נדחית הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו" (לשון ההחלטה).

7.         על החלטת בית המשפט קמא שלא להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי הוגש ערעור זה.

            מעיון בהודעת הערעור עולה כי אין מדובר בערעור שעניינו בטעות משפטית שנפלה בהחלטת בית משפט קמא אלא בטענה עובדתית (חדשה) כי המערער לא שקט על שמריו ופעל לקידום הכשרת המבנה וכי מילא את התנאים שנכללו בהסכמות שקבלו תוקף של החלטה וגם כי המערער מינה אדריכל מטעמו שנתן חוות דעת שאין מניעה תכנונית למתן ההיתר.

8.         בדיון שהתקיים לפני שב המערער על טענותיו העובדתיות, כי "נפתחה בקשה להיתר" כי "ישנה התקדמות רצינית בהליכי הכשרת העבירה. סומנו קווי בניין" (עמ' 1) וכי כל שעל המערער לעשות הוא למלא מספר תנאים וכי ניתן לקבל היתר למבנה; עוד טען כי צו הריסה מנהלי שהוצא נגד מבנה אחר המצוי בסביבת המערער הומר בכתב אישום שיאפשר קבלת ארכות להכשרתו, וכי מדיניות העירייה אינה ברורה ואף מפלה.

3

9.         את טענותיו לא תמך המערער באסמכתאות רלוונטיות והמסמך היחידי שהיה בידיו להצביע הוא מסמך טכני של סימון קווי בניין, וכפי שציינה המשיבה "אין מדובר בתיק היתר וזה גם לא יהיה תיק היתר שכן תיק היתר ותיק קווי בניין זה משהו אחר" (עמ' 1). עוד ציינה המשיבה כי במסגרת הסכמות אליהם הגיעו הצדדים עוד בנובמבר 2013 סוכם כי ניתנת ארכה אחת בלבד של 6 חודשים לפתיחת תיק היתר ומשלא נפתח תיק היתר שוב אין מקום למתן ארכה נוספת, וממילא אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. עוד ציינה כי מאז ההסכמות חלפה למעלה משנה ולא היתה כל התקדמות ולא נפתח תיק היתר, לא רק זאת אלא שעל המערער לעבור משוכות נוספות בטרם ניתן לפתוח תיק היתר ולמשל, המערער כלל לא הוכיח את בעלותו במקרקעין וגם בנושא זה לא חלה כל התקדמות. לכך הוסיפה כי האיזור כלל אינו מיועד למגורים וכי בהתאם לחוות דעת תכנונית - מדובר בקרקע המיועדת לדרך והבנייה שם אסורה.

אשר לטענת האפלייה ציינה כי אין בידה להתייחס לטענה ערטילאית שכזו בהעדר כל פרטים על המבנה הנטען, על פרטי צו ההריסה המינהלי, פרטי כתב האישום וממילא לא ניתן ללמוד ולהשוות מהמקרה הנטען לענייננו.

10.       לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטה נשוא הערעור (שלא ליתן ארכה לכניסה לתוקף של צו ההריסה), נתתי דעתי לפרק הזמן שחלף מאז ניתן צו ההריסה ומאז חלף המועד המוסכם לעיכוב ביצוע צו ההריסה וראיתי לדחות את הערעור.

            לא רק שהמערער לא הצביע על טעות כלשהי בהחלטת של בית המשפט קמא, הרי שבדיון שלפני לא הציג כל אסמכתא להתקדמות כלשהי בהליכי ההיתר וממילא לא הוצג כל מסמך או פרטי תיק ההיתר שנפתח. העדרם של מסמכים המבססים את התקדמות הליכי ההיתר, מביא למסקנה כי יש לקבל את קביעות בית משפט קמא כי לא חלה התקדמות וכי בדין דחה בית המשפט את הבקשה למתן ארכה, בעיקר כשמדובר בצו הריסה מנהלי, בו יש חשיבות למועד ביצוע הצו. לא רק זאת אלא שבהעדר תשתית עובדתית המגובה במסמכים כי ההיתר יכול להיות בהישג יד לרבות החלטה וכי הקרקע היא בבעלות המערער, אין כל הצדקה למתן ארכה נוספת.

4

11.       הליך של צו הריסה מנהלי הוסף לחוק התכנון והבנייה לאחר ש"נתברר כי בנייה בלתי חוקית פשתה כנגע ברחבי הארץ" (רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א יפו נ' עורקבי פ"ד מח(2), 397 (1994)) וכדי להילחם בתופעת הבנייה הבלתי חוקית ביעילות נתן המחוקק ליו"ר הועדה המקומית את הסמכות להורות על הריסת המבנים הבלתי חוקיים. כך הוסף סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבנייה שמעצם מהותו נועד להיות כלי בידי ברשות למתן מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית, ועל כן יש חשיבות רבה לביצוע צו ההריסה המנהלי במועד שנקבע לכך (למשל רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (5.12.2006); רע"פ 947/07 אלשמאלי נ' מדינת ישראל (15.2.2007)).

בענייננו לא מצאתי כל טעות בהחלטת בית המשפט המצריכה התערבות ערכאת הערעור, ויתרה מכך לא מצאתי בטענות העובדתיות הסתמיות, יש לומר, שטען המערער בדיון דנא מאומה, ומאחר שצו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה ומועד ביצוע הצו הוא אחד הרכיבים המשמעותיים לסמכות אכיפת צו ההריסה המינהלי - אין מקום לקבל את הערעור, ודעתי היא כי בית המשפט קבע כדין כי אין מקום למתן ארכות.

12.       לאור האמור - הערעור נדחה.

            אני קובעת כי מניין הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי יחל ביום 8.1.15 בהתחשב בכך שיש להמציא את ההחלטה לצדדים.

            המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.