1

1.      המשיב הורשע בבית משפט השלום בבאר-שבע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פגיעה בפרטיות ונשלח לשרות מבחן לקבלת תסקיר, אשר יבחן, בין היתר, את שאלת ביטול ההרשעה. שרות המבחן סבר כי בנסיבותיו האישיות של המשיב ניתן להסתפק בצו מבחן לשנה וצו של"צ בהיקף 60 שעות.

2.      בגזר-דין מיום 3/12/13, ביטל בימ"ש קמא (כב' השופט י' ליבדרו) את הרשעת המשיב והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות, חתימה על התחייבות ופיצוי.

3.      בהודעת הערעור מלינה המערערת כנגד ביטול הרשעת המשיב ומוסיפה כי העונש הראוי הינו זה שנקבע בהסדר הטיעון - דהיינו מאסר מותנה ופיצוי . כן עתרה המערערת בגידרו של הערעור לעיכוב ביצוע עבודות השל"צ עד למתן פסק דין בערעור.

4.      ב"כ המשיב בתגובתו מיום 21/1/14 מתנגד לעיכוב הביצוע.

5.      לאחר עיון בהודעת הערעור, בתיק בימ"ש קמא, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה - מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בסעיף 11 טוען ב"כ המשיב : "... מבקש המשיב לאפשר לו לבצע את עונשו, תוך שהוא מודע לעובדה שערכאת הערעור, תוכל לשנות החלטת בית משפט קמא, ואף להטיל עונש אחר, דוגמת מאסר על תנאי , ובכל זאת - המשיב לא רואה בביצוע העונש , כאילו יבוצע לריק "

2

לאור דברים מפורשים אלה של המשיב, ונוכח עמדת המערערת כי העונש הראוי הינו מאסר מותנה, לא מצאתי, באיזון המתבקש בין אינטרס המשיב מחד, לבין האינטרס הציבורי מאידך, כי קיימת התנגשות בין עבודות השל"צ לבין שאלת ההרשעה אשר תידון בערעור.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית .

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.