1

           לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים: ר' בן-יוסף, מ' דיסקין, ש' יעקובוביץ), מיום 11.9.2017, בתפ"ח 10663-02-15, על פיו הושתו על המבקש, בין היתר, 8 שנות מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ש"ח.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2

1.             המבקש שימש כרב בקהילה חרדית במרכז הארץ, אליה משתייכת המתלוננת ואף נמנית על החצר שבראשה עמד המבקש. על פי עובדות כתב האישום, המבקש ניצל את מעמדו ואת היכרותו עם המתלוננת, אשר הייתה במועד הרלוונטי לכתב האישום כבת 17, והשיג במרמה את הסכמתה לבצע בה מעשי אונס ומעשים מגונים. בקצירת האומר יצוין כי המבקש ביצע במתלוננת מעשים מיניים בשלושה אירועים שונים, תוך שציין בפניה כי היא נועדה לו מ"שמיים" וכי החיבור ביניהם מציל אותה מ"גזירה", ותוך שהתרה בה לבל תספר על כך להוריה פן יאונה לה רע.

2.             במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי אישר המבקש את היכרותו עם משפחתה של המתלוננת, אולם הכחיש את היכרותו עם המתלוננת עצמה וטען כי מעולם לא היה עמה ביחידות. אף על פי כן, מצא בית המשפט המחוזי את עדותה של המתלוננת אמינה, מהימנה וקוהרנטית, וקבע כי ניכרו ממנה אותות האמת לכל אורך הדרך. עוד קבע בית המשפט כי יש ליתן אמון גם בעדויותיהם של הוריה. לעומת זאת, נקבע כי על אף הקוהרנטיות שבגרסת המבקש, המדובר בהכחשה גורפת שאינה אמינה ואינה מהימנה.

3.             בהתבסס על האמור, ביום 11.9.2017 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בשלוש עבירות של אינוס בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה, עבירות לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התש"לז-1977 (להלן: החוק), וכן בארבע עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס במרמה לגבי מהות המעשה, עבירות לפי סעיף 348(א) בנסיבות 425(א)(2) לחוק. ביום 15.2.2018 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ש"ח.

3

4.             ביום 8.4.2018 הגיש המבקש את הבקשה שלפנַי שעניינה עיכוב ביצוע עונש המאסר והפיצוי אשר הושתו עליו, וזאת במקביל להגשת ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו. בבקשתו טען המבקש כי הסוגיה העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי – אונס במרמה – מורכבת והעלתה שאלות ולבטים בבתי המשפט השונים, באופן המשפיע לטובה על סיכויי הערעור. עוד טען המבקש, בניגוד לקו הגנתו בבית המשפט המחוזי, כי אכן התקיימו יחסים מיניים בינו לבין המתלוננת, אלא שאלו נעשו בהסכמה, בשיתוף פעולה מלא ותוך מודעות לאופיים המיני של המעשים. מכאן, שלא היה מקום להרשיעו בעבירת אינוס במרמה או באף עבירה אחרת. עוד צוין כי אין חשש מבריחה של המבקש, אשר מילא את תנאי השחרור במהלך שלוש שנים כנדרש. במהלך הדיון שהתקיים לפנַי ביום 11.4.2018 חזר המבקש על טענותיו, תוך שזנח את בקשתו ביחס לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים למתלוננת אשר הושת עליו.

5.             המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה. על המבקש הושת עונש ארוך אשר הסיכוי להתערבות בו באופן בו יומר לעבודות שירות הוא נמוך מאוד. כמו כן, המבקש מלין על קביעות מהימנות ועובדה של בית המשפט המחוזי, תוך שינוי משמעותי בקו הגנתו, ובית משפט זה אינו נוהג להתערב בקביעות שכאלה. המשיבה סבורה כי גם דינן של טענות המבקש באשר למודעותה ולהסכמתה של המתלוננת דינן להידחות, בין היתר לנוכח הקהילה החרדית הסגורה לה משתייכת המתלוננת, החינוך שקיבלה והפחד והמורא שחשה כלפי המבקש. לאור כל האמור סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

6.             לאחר עיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.             כלל יסוד הוא שאדם אשר הורשע בעבירה פלילית ונגזר עונשו למאסר יחל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להביא לעיכוב ביצועו. יחד עם זאת, יתכנו מקרים יוצאים מגדר הרגיל ובעלי נסיבות מיוחדות, בהם יתיר בית המשפט עיכוב של ביצוע גזר הדין עקב הגשת ערעור על פסק הדין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)). הנסיבות המיוחדות שיש לשקול בבקשה לעיכוב ביצוע הן חומרת ונסיבות ביצועה של העבירה שבגינה נשפט המבקש ועליה נידון, אורך תקופת המאסר שהושתה עליו, הנימוקים עליהם מבוסס הערעור וסיכויי קבלת הערעור, ועברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט (ע"פ 8477/17 פלוני נ' מדינת ישראל (6.11.2017); עניין שוורץ; המ' 156/79 קובו נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(2) 62 (1979)).

8.             אין חולק כי העבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות חמורות, שבבסיסן רצונו של המחוקק להגן על ריבונותו של אדם על גופו ועל אוטונומית הרצון שלו (ע"פ 5097/07 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד סג(1) 830 (2009)). חומרת מעשיו של המבקש מתחדדת נוכח הנסיבות שאפפו את ביצועם, ובכלל זה היותה של המתלוננת קטינה בעת המעשים, המורא שהפיח בה, ובעיקר ניצול מעמדו, תמימותה והיכרותו עמה ועם משפחתה לשם השגת הסכמתה במרמה שיבצע בה מעשים אלה.

4

9.              באשר לסיכויי הערעור, טענות המבקש נסובות על קביעות מהימנות ועובדה באשר לעדותה של המתלוננת. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין. זאת, בשל היתרון שיש לערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור בהתרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים ומ"אותות האמת" הנגלים במהלך עדותם בבית המשפט (ע"פ 391/18 בני פאוזי שמשום (2009) בע"מ נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (31.01.2018); ע"פ 5184/14 פלוני נ' מדינת ישראל (3.8.2016)). לפיכך, בפני המבקש ניצבת משוכה משמעותית לשכנע את בית משפט זה כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו ביחס למהימנות ואמינות המתלוננת, אשר העידה כי לא הייתה מודעת לנופך המיני של המעשים. זאת, בפרט, לנוכח השינוי החד שערך בגרסתו בין ההליך בבית המשפט המחוזי לבין ההליך דנן, דבר המקשה עוד יותר לקבל את הגרסה על פיה השניים קיימו יחסים מיניים משותפים בידיעה ובהסכמה, ללא תלות ב"טובת ההנאה המשנית" שהובטחה למתלוננת על ידי המבקש. כמו כן, בהתחשב בחומרת העבירות כאמור ובתקופת המאסר שהושתה על המבקש, הסיכוי שלא יושת עליו עונש מאסר בפועל אינו גבוה.

10.          יצוין כי אין לזקוף לטובת המבקש את העובדה שהוא לא הפר את תנאי שחרורו. מצופה ממנו שכך ינהג. לעומת זאת, יכולה לעמוד לזכותו של המבקש העובדה שהוא נעדר עבר פלילי. אלא שלנוכח כל האמור לא ראיתי בכך שיקול המטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע גזר הדין.

           הבקשה נדחית אפוא.

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.2018 עד השעה 10:00 בבית הסוהר "ניצן" או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כאשר ברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, אל מול ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, במספר הטלפון 08-978-7336 או 08-978-7377.

           ניתנה היום, ‏כ"ז בניסן התשע"ח (‏12.4.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18024870_N03.doc  הב