1

נוכחים:

המערער

ב"כ המשיבה עו"ד גל רוזנצוויג

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו, שבאה בעקבות הסדר טיעון אליו הגיע בבימ"ש קמא בת"פ 7516-02-14 (בימ"ש השלום בנתניה) בעבירות של ניסיון תקיפה ואיומים שהפנה כלפי בת זוגו, ונידון ל- 9 חודשי מאסר בפועל, אותם סיים לרצות, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לתשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 2,500 ₪ ולחתימה על התחייבות בסך 2,000 ₪.

מאז הגשת הערעור ועד הדיון היום סיים המערער לרצות את עונש המאסר והיום הוא מבקש לבטל את הרשעתו ואת הודאתו ולהחזיר את הדיון לבימ"ש קמא על מנת שידון מחדש בעניין שכן מי שייצג אותו בבימ"ש קמא היה חבר של חבר והוא לא ייצג אותו נאמנה.

בערעור שבכתב עתר המערער להקל בעונש המאסר שנותר לו לרצות למשך 25 יום אך בבקשות שהגיש בקשר לערעור טען גם כלפי הפיצוי שחויב לפצות את המתלוננת וטרם שולם.

לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא הגענו למסקנה כי המערער הודה מרצונו, לאחר שבימ"ש קמא הסביר לו את משמעות ההודאה, בעבירות נושא הרשעתו, במסגרת תיקון כתב אישום, והעונשים שהוטלו עליו לקחו בחשבון את כל הנסיבות לקולא ולחומרה כפי שעולה מגזר-הדין נושא הערעור.

כאמור, בין לבין, סיים המערער לרצות את עונש המאסר וגם אלמלא סיים לרצותו לא היינו מתערבים ובמשך תקופת המאסר שאיננה חורגת ממדיניות הענישה ומתחשבת בכל הנסיבות לקולא ולחומרה.

2

כך גם איננו מתערבים בחיוב הפיצוי שחויב המערער לפצות את המתלוננת ובגובה הפיצוי שכן המערער לא צירף את המתלוננת כמשיבה בערעור ואין בפנינו את עמדתה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.