1

           המבקש הורשע בדעת רוב (כב' סגן הנשיא ג' נויטל והשופטת ט' חיימוביץ) בשני מעשים מגונים בקטינה בת משפחה. דעת המיעוט (כב' השופט ג' גונטובניק) הציעה לזכות את המבקש.

           על המבקש נגזר עונש מאסר בן 40 חודשים בפועל (ובכלל זה הפעלה בחופף ובמצטבר של מאסר על תנאי) וכן עונש מאסר על תנאי ופיצוי. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור. המבקש מבסס את עיקר טיעוניו על דעת המיעוט המזכה. המשיבה מצדה סבורה כי סיכויי הערעור נמוכים וכי בהינתן האמור והעבירות שבהם הורשע המבקש, אינטרס הציבור מחייב ביצוע מיידי של העונש.

2

           שקלתי את טיעוני הצדדים. קיומה של דעת מיעוט בהכרעת דין היא שיקול רלוונטי לעניין עיכוב ביצוע העונש, וגם אם אינו בהכרח שיקול מכריע יש ליתן לו משקל בצד שיקולים רלוונטיים נוספים. במקרה שלפניי מצאתי, מבלי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, כי ראוי שהמחלוקת בין שופטי ההרכב בשאלת הרשעת המערער תתברר קודם שהמערער יחל לשאת את עונשו מאחורי סורג ובריח; זאת בשים לב למשך תקופת המאסר שנגזרה, לפרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירות (השנים 2000 ו-2001), הזמן הרב שחלף מאז הרשעתו האחרונה של המערער בשנת 1994, ולעובדה שהיה משוחרר ללא תנאים עד למתן הכרעת הדין.

           עונש המאסר בפועל יעוכב אפוא עד למתן פסק דין בערעור. תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר הכרעת הדין יוסיפו לעמוד בעינם.

           ניתנה היום, ‏ז' באייר התשע"ח (‏22.4.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18029650_M02.doc  אב