1

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ר. פרי) מיום 19.5.16 לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדרו.

המערער הופיע לישיבת ההקראה בבית משפט קמא ביום 2.2.16. במועד זה נקבע הדיון לשמיעת ראיות ליום 10.5.16. למרות שמועד הדיון נקבע בנוכחותו, לא הגיע המערער לבית המשפט במועד זה. בית משפט קמא נתן פסק דין בהעדרו של המערער, הרשיעו במיוחס לו בכתב האישום, חניית רכב במקום האסור בעצירה, וגזר עליו את הקנס המקורי בסך 250 ₪.

ביום 16.5.16 הגיש המערער בקשה לבית משפט קמא לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, מהטעם שמועד הדיון שונה ונדחה ליום 16.5.16 ומזכירות בית המשפט הודיעה על כך לאשת המערער.

בית משפט קמא כאמור, דחה בקשתו של המערער וציין כי המערער לא צרף לבקשתו תצהיר שלו, או של אשתו וכי אין כל תרשומת בתיק, או ביסוס כלשהו לטענה לפיה מועד הדיון שונה.

עוד ציין בית המשפט כי עדת התביעה התייצבה כדין בבית המשפט במועד הדיון.

2

גם בהודעת הערעור חזר המערער על טענותיו ובמקום לצרף תצהירים כחוק, צרף מסמך החתום על ידי אשתו והמתיימר להיות תצהיר.

בנסיבות הללו כאשר המערער לא טרח לתמוך דבריו בראיה כלשהי, סבורני כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא אשר דחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

למעלה מהנדרש יאמר כי מהתמונות שצורפו לדוח ואשר צולמו בזמן אמת, נראה רכבו של המערער כשהוא חונה באדום לב ואין כל משאית לפניו, כנטען על ידו בהודעת הערעור.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ו, 19 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.