1

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של גזר הדין שהוטל על המבקש בבית משפט קמא, ככל שזה מתייחס לעונש הפסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 11 חודשים החל מיום 5.3.18, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש.

לאחר שעיינתי בבקשה, בגזר דינו של בית המשפט קמא ובנימוקי הערעור שהגיש המבקש, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

2

כידוע, הלכה היא כי נאשם שהורשע בדין יחל לרצות את עונשו עם מתן גזר הדין, כאשר רק נסיבות חריגות יביאו לעיכוב ביצוע העונש. הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע העונש לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; העונש שהוטל; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שהעונש שהוטל יבוצע מייד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, לא מצאתי כי המקרה שבפנינו הינו אחד מן המקרים בהם ראוי לעכב את גזר דינו של בית המשפט קמא, ככל שזה נוגע לסוגיית הפסילה.

הערעור בעניינו של המבקש נקבע לשמיעה ליום 26.3.18, משמע- לעוד תקופה של כשבועיים בלבד.

המבקש הורשע עפ"י הודאתו בשתי עבירות שונות של נהיגה בזמן פסילה ועבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח. זאת עשה המבקש לאחר שהורשע (בשנת 2014) בעבירה אחרת של נהיגה ללא רישיון בזמן פסילה וללא רישיון רכב תקף.

לאור האמור, סיכויי הערעור, ככל שהם נוגעים לעונש הפסילה שהוטל על המבקש הינם לכאורה נמוכים, כאשר מכל מקום גם אם תקוצר תקופת הפסילה שהוטלה על המבקש, דומה כי הסיכוי שתבוטל לחלוטין הינו נמוך מאוד.

אם לא די בכל האמור, הרי שבמהלך הדיון שהתקיים לפניי התברר כי המבקש עשה דין לעצמו ולא הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט, חרף הוראות גזר הדין בעניינו. גם באמור יש נימוק לדחיית הבקשה.

מכל מקום ובעיקר בשים לב למועד הקרוב שנקבע לשמיעת הערעור לגופו, הרי שהמבקש לא הציג כל נימוק או נסיבה אישית מיוחדת אשר מכוחה יש לסטות מהכלל הקבוע על לעניין עיכוב ביצוע גזרי דין.

על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים באופן מיידי.

3

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ח, 08 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.