1

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977, וזאת לאחר שנעצר כשהוא מחזיק בידו נשק מסוג M-16 במתחם ביתו.

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים הוסכם כי המערערת תטען לעונש של28 חודשי מאסר בפועל בנוסף לעונשי מאסר על תנאי וקנס, בעוד שההגנה תהיה חופשית בטיעוניה.

2

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו) סקר בגזר דינו המפורט את מדיניות הענישה ואת שיקולי הענישה בעניינו של המערער, העמיד את מתחם העונש בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המשיב 15 חודשי מאסר בפועל בצד עונשי מאסר על תנאי וקנסות.

ערעור המדינה שלפנינו נסוב על קולת העונש. לטעמה, לא ניתן ביטוי מתאים למדיניות הענישה ואף לא לנתוניו של המקרה ובכללם, סוג הנשק ועברו הפלילי של המשיב. המשיב מצדו טוען כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. שקלנו את טיעוני הצדדים. אכן פסיקתנו, לרבות זו מהעת האחרונה, נותנת ביטוי ברור לצורך בתגובה עונשית הולמת שתרתיע באופן ממשי מביצוען של עבירות נשק, ובמובן זה הדברים אינם טעונים הבהרה.

לצד האמור, על אף שהענישה הינה על הצד המקל,לא מצאנו כי בנסיבות המקרה דנן מידת החריגה מרף הענישה הראוימצדיקה את התערבותה שלערכאת הערעור.

הערעור נדחה אפוא.

          ניתןהיום, ‏י"גבכסלוהתשפ"א (‏29.11.2020).

_________________________

20038530_M04.docx  נב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l