1

1.        לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ע' קוטון) מיום 17.6.2014, שלא לפסול עצמו מלדון בעמ"א 22030-12-11.

2

2.        נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערער הורשע בדין. ביום 17.6.2014 נדונה בקשתו של המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בהליך. הבקשה עצמה לא צורפה לערעור שלפניי (אלא פרוטוקול הדיון). במסגרת הדיון בבקשת הפסלות העלה המערער טענות שונות נגד בית המשפט ונגד המשיבה. מבלי לפרט את כלל הטענות, די לציין כי המערער סבור שבית המשפט הכריע בעניינו בניגוד לעקרונות של צדק, שלטון החוק ושמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. כך, לטענת המערער, בית המשפט התעלם מפגם מהותי שנפל בסמכות הפרקליטות להגיש את כתב האישום נגדו, כמו גם מטענת המערער להגנה מן הצדק. עוד הלין המערער על כך שבית המשפט לא התייחס, לגרסתו, לראיות המעידות לכאורה על רדיפת המערער על ידי הרשויות, ולטענתו כי נפל קורבן לאכיפה בררנית. בתום הדיון דחה בית המשפט (כבוד השופט ע' קוטון) את בקשת הפסלות, בציינו כי המערער משיג למעשה על הכרעת הדין, וכי מקומן של טענותיו הוא בערעור על פי סדרי הדין הרגילים. על החלטה זו הוגש ערעור פסלות לבית משפט זה. הערעור על נספחיו, המשתרע על פני למעלה מ-30 עמודים, חוזר באריכות על הטענות שהועלו במסגרת הדיון בבקשת הפסלות.

3.        דין הערעור להידחות. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, טענות הפסלות של המערער אינן מעלות כל חשש אובייקטיבי למשוא פנים, כנדרש לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המערער משיג על הכרעותיו של בית המשפט לגופו של עניין בשאלות שעמדו על הפרק בהליך. כידוע, על הכרעת הדין יש לערער בתום ההליך, ולא במסגרת ערעור פסלות (ראו, למשל, ע"פ 2406/14 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 וההפניות שם (3.4.2014)). אין די בתחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נגרם לו עיוות דין כדי לבסס טענת פסלות, מקום בו אין בסיס אובייקטיבי לחשש זה.

4.        הערעור נדחה איפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.

           ניתן היום, כ"ב בסיון התשע"ד (20.6.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14042970_S01.doc דז