1

    מונח לפנינו ערעור על גזר הדין. על המערער נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים עקב ביצוע עבירות סמים, בניכוי ימי המעצר. אכן, צודקת באת כוח המדינה כי בשים לב למעשים המיוחסים למערער, העונש, כשלעצמו, אינו מגלה טעות על פניו. ואולם, מתברר כי אדם אחר שמוזכר בכתב האישום המתוקן, ולפיו מעורב במעשה בדומה למערער, לא הועמד לדין בגין הפרשה הנוכחית. הסיבה לכך כוללת אף את אי מיצוי החקירה נגד האחר במשטרה. ברקע – הליך הסגרה שהתנהל נגד האחר וההתפתחויות בגדרו.

2

    הסנגור ביקש להקל עם המערער באופן משמעותי, ואילו באת כוח המדינה הסכימה, בהגינותה, כי נוכח הנסיבות החריגות של השתלשלות ההליכים, תוך שימת דגש על אי מיצוי חקירת האדם הנוסף, יש מקום להתערבות מתונה בעונש המאסר בפועל, אך לא מעבר לכך.

    שקלנו את הטענות. יצוין כי דחינו את התיק כדי לקבל תסקיר. מהתסקיר ומדברי שירות המבחן עולה כי המערער עושה מאמץ להשתקם, ומתקדם בדרך זו. ונבהיר כי נתון זה, כשלעצמו, לא היה די בו כדי להצדיק את התערבותנו. ברם, נוכח הטענה הנוספת בדבר אי העמדת המעורב הנוסף לדין, יש משקל גם להליכי השיקום.

    סוף דבר, בנסיבות תיק זה אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי עונש המאסר לריצוי בפועל שיושת על המערער יעמוד על 33 חודשים במקום 42 חודשים. יתר העונשים וההוראות בגזר הדין, לרבות ניכוי ימי המעצר – יעמדו בתוקף.

        ניתן היום, ‏ב' בטבתהתשפ"ב (‏6.12.2021).

_________________________

20045350_Z11.docx  מא

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,