ע”פ 53440/11/16 – רוסלייה סוקר,נביל אבו רמילה,מרוואן חשים,היאם אבו רגב נגד מדינת ישראל
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים |
|
|
|
ע"פ 53440-11-16 סוקר ואח' נ' מדינת ישראל |
1
בפני |
כבוד השופטת חנה מרים לומפ |
|
מערערים על ידי עו"ד חוסין ג'נאים |
1.רוסלייה סוקר 2.נביל אבו רמילה 3.מרוואן חשים 4.היאם אבו רגב |
|
נגד
|
||
משיבה על ידי עו"ד מוריה דודי וייס |
מדינת ישראל |
|
פסק דין |
לפניי ערעור על
החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת תמר נמרודי) מיום 7.11.16
בת"פ 4126/2013 (להלן בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת
המערערים לביטול החלטה שיפוטית בדבר מתן צו הריסה לפי סעיף
רקע
1. ביום 12.6.13 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212(2) ל
2. לאחר שהבקשה הודבקה
על קיר המבנה ולא הוגשו כל התנגדויות, ניתן ביום 4.8.13 צו ההריסה כמבוקש (להלן הצו).
3. ביום 6.11.13, הגישו
המערערים בקשה לביטול הצו. בהחלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת תמר נמרודי) הובהר
למערערים כי מדובר בבקשה לביטול צו הריסה ולא בהתנגדות ונקבע מועד לדיון.
2
4. הדיון נדחה
מעת לעת על מנת לשקול המרת צו הריסה בכתב אישום. המערערים התייצבו במחלקת הפיקוח
על הבנייה ונטלו אחריות לעבירת השימוש בנכס וניהלו משא ומתן להסדר. ביום 11.2.15
הודיעו הצדדים לבית משפט קמא (כב' השופטת תמר נמרודי) שהגיעו להסדר ביניהם וביקשו
לקבוע את התיק לדיון במעמד הצדדים בו יוצג ההסדר. נקבע דיון ליום 23.2.15.
5.
אולם,
בדיון ביום 23.2.15, המערערים סרבו להצעת המשיבה להסדר לעניין העונש ולבסוף לא
הוצג הסדר הטיעון.
6.
לבקשת
המערערים הדיון נדחה מעת לעת על מנת להציג את הסדר הטיעון, אולם בסופו של יום
המערערים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 12.1.16, הצדדים לא הציגו את הסדר הטיעון
ובדיון ביום 12.1.16 נמחקה הבקשה לביטול הצו מיום 4.8.13 בבית המשפט קמא (כב'
השופטת תמר נמרודי).
7.
ביום
6.11.16 הגישו המערערים בקשה לביטול ההחלטה שניתנה ביום 12.1.16 בהיעדר התייצבותם,
בטענה שהמשיבה לא הוכיחה כי במקרה דנן קיימת הצדקה להריסת המבנה לפי סעיף
8.
ביום
7.11.16 דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת תמר נמרודי) את בקשת המערערים לביטול הצו
משום שהמערערים לא צירפו לבקשתם תצהיר כדין המפרט את הנימוקים לאי התייצבותם לדיון
בעניינם ואת הסיבה לאי הגשת הבקשה עד היום.
9.
על
החלטה זו הוגש הערעור דנן.
טענות המערערים
10.
בהודעת
הערעור טענו המערערים שמעת שהתייצבו במחלקת הפיקוח ונטלו על עצמם את האחריות בגין
השימוש במבנה, לא היה מבחינתם מקום להמשיך בהליכי הבקשה לביטול הצו, אלא היה מקום
להמשיך את ההליך באמצעות הגשת כתב אישום נגד כל אחד מהמערערים, שבסופו יגובש הסדר
טיעון שיתחשב בנסיבותיו האישיות של כל אחד ואחד מהם. עוד הוסיפו כי הם לא ידעו על
החלטת בית המשפט קמא מיום 12.1.16 במסגרתו ניתן צו הריסה למבנה המאוכלס על ידם
שהודבקה רק לאחרונה.
3
המערערים טענו שהמשיבה לא הוכיחה את התנאים
להחלת סעיף
בדיון שנערך בבית המשפט הדגיש ב"כ המערערים כי טענתם העיקרית היא שלא היה
מקום להגיש בקשה לפי סעיף
11. ב"כ המשיבה
טענה כי מדובר בחוסר שיתוף פעולה מצד פטמה אבו סנינה. היא לא התייצבה לדיון במשך
חמש שנים ולכן בשנת 2013 נקטה המשיבה בהליך לפי סעיף
דיון והכרעה
12. לאחר שעיינתי בכל
בתיק בית משפט קמא, בהודעת הערעור ושמעתי ברוב קשב את טענות ב"כ הצדדים,
החלטתי לקבל את הערעור.
13. סעיף
"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו
הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף
ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה: (1) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;
(2) אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין; (3) מי שהיה בעל הבנין בשעת
ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד; (4) אין להוכיח מי ביצע את העבירה;
(5) מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את
פעולתו חוקית".
4
14. מעיון בהוראות סעיף 212 עולה כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על הריסת
מבנה במקרה שבו נעברה עבירה על פרק י' ל
15. צו שניתן בהתאם לסעיף
"תכליתו של סעיף
5
16.
יחד
עם זאת, ההוראה המאפשרת ליתן צו נגד מי שלא הורשע בפלילים, היא חלק ממערך האכיפה
של חוקי התכנון והבניה, כדרך נוספת למנוע מצב שבו החוטא יוצא נשכר.
"אכן, מטרתם של צוי הריסה לפי סעיף 212
אינה "עונשית". הם מכוונים כלפי המבנה ולא כלפי העבריין שהקימוֹ. כבר
נפסק לא אחת: "שתכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל היא, שמירת הסדר
הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי...שאין בה משום
נקיטה באמצעים כנגד עבריין בנייה, אלא בהסרת 'מכשול' לרבים במובן הרחב של
המושג" (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון
ובנייה, פ"ד נב(1) 136, 141 - השופט קדמי).ואולם, לא למותר לציין כי
בעניין יצחק נאמר, כי בגדרי האינטרס הציבורי ניתן לשקול גם שיקולים מסוג "שלא
יהא חוטא נשכר": "יהיו אפוא מקרים שבהם יגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש
הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות המיוחדות למקרה,
עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק 'לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא
נשכר'; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו במניעת ה'אנדרלמוסיה' שיוצרת בנייה
ללא היתר ויהיו מקרים שבהם תימצא ההצדקה למתן ה
17.
ברע"פ 6136/12 ימין בן זקן נ'
מדינת ישראל (ניתן 4.9.12), הרחיב בית המשפט העליון (כב' השופט א.
רובינשטיין), וקבע כי "...יש ליתן משקל נכבד גם לפגיעה באינטרס הציבורי
הנובעת מעצם הותרתו על כנו של מבנה בלתי חוקי בהיקף משמעותי. לטעמי שירוש בניה
בלתי חוקית הוא הוא אינטרס ציבורי, ועל כן הנטל להראות שאין מקום להריסה מוטל על
הטוען לכך. בבניה בלתי חוקית, על הריסה להיות הכלל והימנעות הימנה - החריג, שכמובן
יתכן במקרים המתאימים".
6
18. אם כן, תכלית סעיף
19. יוער שמדובר בפגיעה
קשה בזכות יסוד, שכן טרם מתן הצו לא נבדקו הדברים במסגרת ניהול הליך פלילים, ועל
כן נקבע בפסיקה כי על הרשות להוכיח לצורך מתן צו הריסה מכוח סעיף
20. אמנם מהבקשה למתן צו
ההריסה ללא הרשעה עולה שיש עניין ציבורי חשוב בביצוע ההריסה, שכן מדובר בקרקע
המיועדת לבית קברות, ומכאן שהתקיים התנאי השלישי בו רשאי בית המשפט להורות על
הריסת המבנה ללא הרשעה כאמור. מעבר לכך מדובר בבניה של 3 קומות בהיקף נרחב של 725
מ"ר, עבירה המהווה מעצם היקפה מפגע שיש אינטרס ציבורי ראשון במעלה להביא
להריסתו. אולם, לא התקיימו התנאים למתן הצו ללא הרשעה לפי סעיף
21. אשר על כן, אני
מקבלת את הערעור לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר המערערים מיום 12.1.16.
המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017,
בהעדר הצדדים.