1

ניתנה ביום 30 ינואר 2020

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1.     לפנַי ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים, ת"פ 19610-10-10) מיום 23.10.19, שלא לפסול עצמו מליישב בדין בתיק זה.

2.     בשנת 2010 הוגש כנגד המבקשים הוגש כתב אישום על ידי המשיבה - מדינת ישראל, במסגרתו הואשמו המערערים בהעסקת עובדים רבים בניגוד להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996.

3.     בבית הדין האזורי בתל אביב התקיימו דיונים רבים בעניינם של המערערים, וניתנו החלטות רבות על ידי בתי הדין בערכאות השונות ואף בבג"צ בקשות רבות ואף עתירה שהגישו המערערים.

4.     ההחלטה מיום 23.10.2019, מושא הערעור שלפניי, ניתנה בעקבות בקשה נוספת, אחת מיני רבות שהגישו המערערות ומר משה אביר - מנהל המערערות המייצג אותן בהליך - ביום 23.10.2019, כי לאור האופן בו נוהל ההליך על ידי השופט שמואל טננבוים, ולאור מספר החלטות שניתנו על ידו ולנוכח היעדר הנימוק להחלטות אלו - כך לטענת המערערות - הרי שמן הראוי שסגן הנשיאה השופט טננבוים יפסול עצמו מלדון בעניינן.

2

5.     בהחלטתו האמורה מיום 23.10.2019 דחה בית הדין האזורי את בקשת הפסילה וקבע כי "בקשה נוספת זו לפסילתי גם היא חלק משורה ארוכה של בקשות פסילה חסרות יסוד ובסיס כלשהו. הבקשות נועדו אך להטריד את בית הדין ולסכל את סיום ההליך. נוכח נוהגו של הנאשם 1 (מר משה אביר - ו.ו.ל) לחזור ולהגיש בקשות פסילה שוב ושוב, איני מוצא מקום ולהרחיב בהנמקות לדחיית הבקשה. כאמור הבקשה נדחית".

6.     בערעור שלפניי טוענות המערערות כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה "ללא נימוק אשר מתייחס לטענות המערערות" שהועלו לפניו במסגרת בקשת הפסילה, וכי "טענת בית הדין קמא, שמטרת הבקשה היא להטריד את בית הדין, אינה עונה על דרישת ההתייחסות לטענות המערערות". בנוסף טוענות המערערות כי מהחלטותיו האחרונות של בית הדין האזורי בבקשות הפסלות האחרונות שהוגשו מתחייבת המסקנה כי בית הדין האזורי לא קרא את נימוקי הבקשות וגם מטעם זה מן הראוי לפסול את השופט שמואל טננבוים מלדון בעניינן. לבסוף מעלות המערערות טענות כנגד החלטות קודמות של בית הדין האזורי, בדבר דחיית בקשה למחיקת טענות מסיכומי המשיבה, בדבר דחיית בקשה להגשת ראיות חדשות לאחר תום שלב ההוכחות בהליך, ובדבר ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בהתבסס על הראיות והעדויות שהוצגו בפניו - ממצא שאינו נכון לטענת המערערות.

הכרעה

7.            לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לרבות טיעוני המערערות בבקשת הפסילה בבית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. על טעמיי לכך אעמוד להלן.

3

8.            הלכה היא כי "מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" (ראו, למשל: עפ"ס 31944-03-12 פנחס מורגנשטיין - בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ניתן ביום 4.4.2012). עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית, ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית (ראו: עפ"ס 57019-01-11 ליאת חן - בן עליזה חן ושות' (21.2.2011). זאת ועוד. ככלל, חזקה היא כי השופט היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. אף כלל הוא, כי יינתן משקל רב לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, וערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד (ראו: עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי (26.1.2012) והאסמכתאות שם; עפ"ס 28458-10-11 עמותת אנואר לקידום מעמד האישה - אומיימה מחאמיד (10.11.2011 והאסמכתאות שם).

9.            במקרה דנן, סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים קבע בהחלטתו בבקשת הפסלות, כי אין מדובר בבקשה עניינית שמטרתה אכן פסילתו מלישב בדין אלא מטרתה להביא לעיכוב ולסרבול ההליך. יתרה מכך, לאחר שעיין בנימוקי בקשת הפסלות של המערערות, מצא שאין בהם כל טענה חדשה ביחס לבקשות פסלות רבות שהוגשו על ידי המערערות בשלבים קודמים בהליך, ולפיכך לא מצא לשוב ולהרחיב בנימוקיו לדחיית הבקשה, שהרי הנימוקים ידועים וניתנו מספר פעמים בעבר.

10.        לפיכך שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, ולא מצאתי כי יש בנימוקי בקשת הפסילה כל טעם המצדיק להתערב בכך.

11.        נוכח כל האמור לעיל, דינו של ערעור הפסלות להידחות.

12.        סוף דבר - הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תש"פ (30 ינואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.