כאמור בהחלטתנו מיום 22.5.2023, הודיעו בשעתו המשיבים והמערערים שכנגד כי אינם עומדים על ערעוריהם.

           גם לב"כ המדינה הצענו זאת, כלומר, לא לעמוד על ערעוריה, גם הסברנו ונימקנו, כי על פני הדברים ובהשוואת עניינם של שני המשיבים בע"פ 8049/22, לעניינם של מעורבים רבים אחרים בפרשה מורכבת זו, הסתפקנו אם נכון יהיה להחמיר דווקא בעונשיהם של השניים הללו, בשים לב גם לעקרון אחידות הענישה.

           בהודעה מיום 21.6.2023 מטעם המדינה, ניתנה שורה של נימוקים להצדקת החמרה בענישה. ברם, בהודעה אין התייחסות לשאלות שהועלו בדבר היחס בענישה כלפי המעורבים הרבים האחרים, ובשים לב גם לכך שהתערבותה של ערכאת הערעור בהחמרת הענישה שמורה לטעויות בולטות.

           אנו תמימי-דעים עם ב"כ המדינה בנוגע להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות נשק, והדעת נותנת, שמלכתחילה, בבית המשפט המחוזי, היה מקום לענישה מחמירה יותר; ואולם משלא נחה דעתנו בדבר ההצדקה הספציפית להחמיר דווקא בעונשיהם של השניים שלפנינו, במובחן משאר המורשעים בפרשה הנדונה, אנו סבורים כי דין ערעורה של המדינה להידחות.

           התוצאה היא אפוא כי הערעורים מזה ומזה - נדחים.

           ניתן היום, ‏י"ד בתמוז התשפ"ג (‏3.7.2023).

_________________________

22068050_O11.docxשצ