1

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 52704-10-13, בו הרשיע בית המשפט את המערער והשית עליו 50 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי בסך 2,500 ₪ למתלונן, זאת לאחר שהודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירה של תקיפה סתם.

2

           המערער, ששירת כבלש במשטרת ישראל, היה מעורב באירוע שבמסגרתו הלם במתלונן במכת אגרוף, לאחר שגם מפקדו עשה כן. יצויין, כי המתלונן הציג תעודה מזהה ולא נמצא עליו דבר במהלך חיפוש שנערך. בית המשפט המחוזי עמד על עברו של המערער שהחל מגיל 15 להתנדב במד"א, שירת בצה"ל שירות צבאי מלא כלוחם, ולא דבק רבב בהתנהלותו כשוטר עד לאירוע מושא הערעור. כן עמד בית המשפט המחוזי על תסקיר שירות המבחן שהמליץ על השתת עונש חינוכי של של"צ, לאחר שהתרשם כי למערער יכולת התבוננות פנימית וכי הוא משתף בקשיים המלווים אותו מילדותו, והדגיש כי המערער נטל אחריות על מעשיו, והביע צער וחרטה. עוד צויין כי האירוע דנן גרם להרחקתו של המערער מקורס נהגי אמבולנס בו השתתף.

           בית המשפט המחוזי עמד על הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי המערער – כבוד האדם ושלמות גופו, וכן אמון הציבור במשטרה בפרט וברשויות אכיפת החוק בכלל – והחליט שלא להימנע מהרשעת המערער על יסוד שיקולי שיקום, בין היתר בהסתמך על פסק דינה של השופטת דורנר במסגרת הלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל) בו קבעה מהם התנאים המאפשרים הימנעות מהרשעה. לבסוף, השית בית המשפט על המערער את העונש הנ"ל.

           הגם שאנו מבינים ללבו של המערער – אדם נורמטיבי ביסודו שעברו, למעט האירוע נשוא הערעור, ראוי לציון – אין אנו סבורים כי יש הצדקה להימנע מהרשעה במקרה דנן, ובפרט נוכח העובדה שהעבירה בוצעה על ידו בהיותו שוטר.

           אנו תקוה כי המערער ישכיל להמשיך ולהתמיד בחיים נורמטיביים תוך תרומה לחברה ולקהילה. יתכן אף שבקשת חנינה שאותה יגיש המערער תזכה, בנסיבות המקרה, לאוזן קשבת.

           אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי בעבודות השירות כמפורט בגזר דינו של בית המשפט קמא.

           ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשע"ה (‏18.12.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14068730_W02.doc  חכ