רע"פ 1390-02-25

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ש' בורנשטין, מ' קרשן ו-כ' בן אליעזר) ב-ע"פ 59722-03-24 מיום 22.12.2024, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת א' דניאלי) ב-ת"פ 10575-01-22 מיום 13.9.2023.

2. המבקש הורשע לאחר הליך הוכחות בעבירת סיוע לציד חיית בר, לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית בר, התשט"ו-1955 (להלן: חוק להגנת חיית בר), בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכן עבירת שיתוף אחר בפעולת ציד, לפי סעיף 6א לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976 וסעיף 14(ב) לחוק להגנת חיית הבר.

ההרשעה התבססה בעיקרה על עדות פקח אשר זיהה את המבקש ואדם נוסף עושים שימוש בנשק וצילם אותם. הפקח העיד כי האדם הנוסף עשה שימוש בנשק השייך למבקש כדי לצוד, בין היתר, יוני בר. הפקח ציין כי המקום שבו בוצע הציד אירע במרחק מעל 500 מטר מהישוב הסמוך, בהסתמך על מדידות שערך, ומשכך היונים במקום מוגדרות "יוני בר" שהציד שלהן אסור. בית משפט השלום נתן אמון מלא בעדות הפקח, ולעומת זאת מצא קושי ליתן אמון בהכחשות המבקש והאדם הנוסף. בהתאם, המבקש הורשע כאמור בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והוטל עליו עונש של 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, לאחר שנדחתה טענתו כי לא הוכח המרחק בין מקום הציד לישוב. נקבע כי עובדה זו הוכחה בהתבסס על עדות הפקח שלא נסתרה על ידי המבקש.

3. בבקשה שלפניי, המבקש שב ומעלה טענות כלפי קביעתו העובדתית של בית משפט השלום בדבר המרחק שבין מקום הציד לבין הישוב, תוך שהוא טוען כי לא ניתן היה להסתמך על עדות הפקח בלבד אלא נדרש היה לבצע מדידה אובייקטיבית נוספת. אלא שכפי שציין בית המשפט המחוזי, עדות הפקח אינה נסמכת על הערכה בעלמא אלא על מדידה שביצע, ולעניין זה הערכאות קמא נתנו אמון בעדותו ואיני מוצא להתערב בקביעתן זו, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". למעלה מכך, טענות המבקש תחומות לדלת אמות עניינו הפרטני, אינן מעוררות חשש כי נגרם עיוות דין, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"פ 31001-12-24 ורוטניקר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (12.12.2024)).

4. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' שבט תשפ"ה (04 פברואר 2025).