ברע"פ 14636-10-24

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט דוד זילר) בע"ח 7111-10-24 מיום 7.10.2024, במסגרתו נדחה ערר המבקש על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט עמיר שקד) בת"פ 22543-10-23 מיום 5.10.2024, אשר תיקן לאחר כשבוע החלטה על עיכוב ביצוע גזר דינו של המבקש (להלן: החלטת עיכוב הביצוע) על דרך של הוספת סעיף שקבע כי "התנאים המגבילים והערבויות ימשיכו לחול וזאת עד למתן קבלה החלטה אחרת" (להלן: הסעיף) - סעיף אשר נשמט לפי קביעת בית המשפט השלום מהחלטתו המקורית.

הלכה מושרשת היא כי רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה ובמקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכן במקרים נדירים ביותר כאשר שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערר (רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012); רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. עיקר טענת המבקש היא כי לפי הפרוטוקול שקדם להחלטת עיכוב הביצוע הצדדים לא הסכימו על המשך תחולת התנאים המגבילים, כך שהסעיף לא נכלל בהחלטה זו במכוון ולא בשל השמטה. ברי כי טענה זו נטועה כולה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש - ובפרט באופן שבו התנהל הדיון אשר קדם להחלטת עיכוב הביצוע, כך שבקשת רשות הערר אינה חורגת מעניינו הפרטי. כמו כן, אין מדובר באחד מן המקרים הנדירים בהם שיקולי צדק מצדיקים מתן רשות ערר, שכן לבית המשפט השלום נתונה הסמכות לתקן את החלטתו בשל השמטה מקרית (לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), כאשר חזקה היא כי, כפי שנכתב בהחלטתו, הסעיף אכן הושמט (ראו ע"פ 971/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.5.2007)). לאור זאת, ובשים לב לאמות המידה המצומצמות למתן רשות ערר, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אי לכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ה (08 אוקטובר 2024).