ברע"פ 16803-10-24

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט דוד זיילר) בעמ"ת 9298-10-24 מיום 7.10.2024, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג'ויה סקפה שפירא) במ"ת 54245-06-24 מיום 24.9.2024, בה נקבע כי המבקש ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ניהול ההליכים המשפטיים בעניינו, וזאת לאחר שהפר את תנאי מעצרו בחלופה טיפולית תחת פיקוח אלקטרוני.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, וזאת רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכן במקרים נדירים ביותר כאשר שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערעור (רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012)). המקרה שלפניי אינו נופל לגדר החריגים הללו.

בתמצית, המבקש, צעיר בן כ-22, טוען, כי החלטת בית המשפט קמא מתעלמת ממצבו הרפואי המורכב; מטענתו כי כלל לא הפר את תנאי מעצרו בחלופה טיפולית, ולמצער כי הדבר לא בורר די הצורך; ומאפשרות שחרורו לחלופה טיפולית אחרת מזו שהיה בה. כן טוען המבקש, כי היה מקום ליחס משקל לעובדה ששהה במעצר בלתי חוקי במשך מספר ימים, עת הובא עניינו לבחינה באיחור. עיון בהחלטת בית המשפט קמא מעלה כי טענות אלה נבחנו על ידו, בהחלטה מנומקת ומבוססת. כך, בית המשפט קמא סבר כי לאור המסוכנות הגבוהה הנלמדת מהתנהגות המבקש, וכן בהתחשב בהתרשמות שירות המבחן מרמת המסוכנות הנשקפת ממנו, לא ניתן להורות בעת הזו על מעצרו בפיקוח אלקטרוני אף במסגרת הטיפולית החדשה שהוצעה על ידו, שלמעשה איננה שונה במאפייניה מהמסגרת הקודמת בה שהה. לצד זאת, הודגש כי במהלך המעצר על שב"ס לבחון את מצבו הרפואי של המבקש, ולאפשר לו לבצע את הבדיקות הדרושות לו ולקבל טיפול נדרש. קיצורו של דבר, אינני סבור כי ההחלטה דנן מגלה עילה למתן רשות ערר.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשפ"ה (14 אוקטובר 2024).