המבקש, אשר היה מיוצג בהליכים קמא, זוכה מעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא רישיון רכב תקף; נהיגה ללא ביטוח; ונהיגה בזמן פסילה. כל זאת, משנמצא כי חל בעניינו סייג של אי-שפיות הדעת. בהתאם לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי ניתן לו צו טיפול מרפאתי לתקופה שלא תעלה על שנתיים וחצי. הודגש, כי ככל שישוב לבצע את העבירות אשר יוחסו לו ינקטו כלפיו ההליכים המשפטיים הדרושים כדי לאיין את המסוכנות הנובעת מביצוע עבירות אלו. ערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין נדחה, תוך שצוין כי מדובר בערעור חריג שבו נאשם משיג על נימוקי זיכויו וכי ממילא לא נמצאה טעות בהכרעת הדין של בית משפט השלום.

           בבקשת רשות הערעור שלפניי מוסיף המבקש וטוען שורה ארוכה של טענות אשר אין להן רלוונטיות של ממש לעבירות אשר יוחסו לו. לא ארחיב בתיאור טענות אלו מפאת צנעת הפרט, כפי שעולה מחוות הדעת שעמדו בבסיס זיכויו. טענות אלו אינן מתגבשות לכדי טענה משפטית צליחה; לא כל שכן כאשר מדובר בבקשה למתן רשות לקיים דיון חריג ב"גלגול שלישי"; וביתר שאת בהתחשב בכך שהמבקש זוכה כאמור. אף על פי כן, בחנתי את קביעות הערכאות קמא לגופן של דברים ולא מצאתי בהן כל פגם המצדיק התערבות.

           הבקשה נדחיתאפוא; עמה נדחית גם הבקשה לצירוף צדדים נוספים להליך.

           ניתנה היום, ‏א' באדר ב התשפ"ד (‏11.3.2024).

_________________________

24020740_J01.docx  שא