ברע"פ 21331-10-24

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט אהרון משניות) בעמ"ת 55897-09-24 מיום 24.9.2024, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט שחדה אבו מדיעם) במ"ת 6538-05-24 מיום 11.9.2024, ונקבע כי הגם שהמבקש יוכל להשתחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני (בכפוף לבחינת החלופה המוצעת), לא ניתן לשחררו לקהילה טיפולית (כפי שהמליץ שירות המבחן).

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, וזאת רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), או במקרים נדירים בהם שיקולי הצדק מטים את הכף לטובת מתן רשות ערעור (רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012)). המבקש מנסה לשוות לבקשתו נופך עקרוני, אולם עיון בה מלמד כי היא נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש. מעבר לכך, לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את קבלת הבקשה משיקולי צדק.

בתמצית, טענותיו של המבקש נסובות סביב קביעות בתי המשפט השלום והמחוזי כי אין לשלוח אותו לחלופת מעצר שיקומית בקהילה טיפולית לגמילה מסמים, וזאת למרות שבית המשפט המחוזי היה נכון להיענות לבקשתו החלופית להעברה למעצר בפיקוח אלקטרוני (בקשה שבית משפט השלום הניח שנזנחה). ואולם, החלטת שתי הערכאות הללו לדחות את המלצת שירות המבחן להפנות את המבקש להליך שיקומי בקהילה טיפולית התקבלה לאור עברו הפלילי והתעבורתי של המבקש. כך, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי מכלול הנסיבות מלמד כי "ספק אם קהילה טיפולית יכולה לתת מענה ראוי למסוכנות הנשקפת מהעורר" (עמוד 4 להחלטת בית המשפט המחוזי). קביעה ממוקדת מסוג זה, שיש לה במה להיתלות, אינה ממין ההחלטות המצדיקות מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי".

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשפ"ה (14 אוקטובר 2024).