ברע"פ 35958-02-25

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט עלאא מסארווה) בעמ"ת 13231-02-25 מיום 9.2.2025, במסגרתו התקבל ערר המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט בנימין הירשל דורון) במ"ת 69292-09-24 מיום 5.2.2025, שעניינה שילוב המבקש בקהילה הטיפולית "הדרך" (להלן: הקהילה הטיפולית) כחלופת מעצר (להבדיל מחלופה שיקומית), וזאת חלף המשך שהותו בחלופת המעצר הנוכחית (שאינה קהילה טיפולית).

כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שניתנו במסגרת ערר לבית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכן במקרים נדירים ביותר בהם שיקולי הצדק מחייבים מתן רשות לערור (רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלו.

בתמצית שבתמצית, בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה מפני שההחלטה על העברת המבקש לקהילה הטיפולית כחלופת מעצר ניתנה מבלי שעמדו בפני בית משפט השלום תסקיר שירות מבחן, ואף מבלי שהתייצב נציג מטעם הקהילה שיבסס באופן מספק את יכולתה לאיין את מסוכנות המבקש כחלופת מעצר. בעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר שירות המבחן קודם שתתקבל החלטה בעניין העברה לקהילה הטיפולית - בין כחלופת מעצר ובין כחלופה שיקומית. המבקש מנסה לשוות להחלטת ביניים זו, וממילא גם לבקשתו הקובלת עליה, נופך עקרוני - ולא היא. החלטתו של בית המשפט המחוזי בוססה, רובה ככולה, על התפתחות הדברים בעניינו הפרטני של המבקש, ובכלל זה על החלטה קודמת שניתנה על ידו, בה נקבע כי רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש מחייבת בחינה זהירה יותר של חלופת המעצר. ודוק, בית משפט השלום, בהחלטה מושא הערר (להבדיל מהחלטתו הראשונה בעניין המבקש) נענה לבקשה להעברה לקהילה הטיפולית כחלופת מעצר בלבד, ולא כחלופה שיקומית. ממילא בית המשפט המחוזי התמקד בהחלטתו באפשרות זו, כאשר את הערתו בעניין הצורך בתסקיר שירות המבחן גם לצורך בחינת הקהילה הטיפולית כחלופה שיקומית יש לראות כמתייחסת אף היא לנסיבות התיק הנוכחי. קיצורו של דבר, המדובר בהחלטה פרטנית, שכל נפקותה היא המתנה לתסקיר שירות המבחן בטרם קבלת החלטה, ועל כן לא מצאתי מקום לתת רשות ערר.

אי לכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"ה (23 פברואר 2025).